ארון קודש: צורה ותוכן, חדש וישן

ארון קודש הוא קודם כל צורה. הדבר הראשון שאותו אנחנו רואים הוא הצורה שלו, המראה שלו, העיצוב שלו. אלא שכל יהודי יודע שצורתו של ארון קודש איננה אלא כסות חיצונית למשמעות שהוא מבטא, לתוכן שמסתתר בו. כמו ספרי התורה השוכנים בקרבו של ארון קודש, כך המשמעות מסתתרת מאחורי הצורה של הארון.

צורה ישנה למשמעות עתיקה

ישנה מסורת ארוכה של בניית ארונות קודש בתרבות היהודית. דורות על גבי דורות יהודים בונים את הארונות והארון שנבה בימינו בלא מעט בתי כנסת בארץ ובעולם משחזר את הצורה המקובלת בקהילות ישראל, את התפישה האסתטית המקובלת בכל הנוגע לבנייתו של ארון קודש והצורה שעליו ללבוש. הצורה נשמרת לאורך הדורות כיוון שביהדות ערכים עתיקים שומרים על מקומם המרכזי והבלתי משתנה גם בתוך העולם המשתנה מסביב. התורה הייתה קדושה לפני אלפיים שנה כשהיהודים החלו לבנות ארונות קודש; התורה עדיין קדושה כיום באותה הצורה בכל בית כנסת שבו נבנה ארון קודש. מדוע לשנות את הצורה אם המשמעות איננה משתנה?

צורה חדשה למשמעות עתיקה

אלא שהיהדות מתפתחת בתוך עולם מתפתח וישנן קהילות שמבקשות לבטא את המשמעות העתיקה בשפה מודרנית. לא קהילה אחת ברחבי העולם החליטה לבנות ארון קודש בעצוב מודרני וחדשני שמתאים לשפת העיצוב המודרנית ולעולם שבו הקהילה חיה. הצורה החדשה לא נועדה לעקור מן השורש את המשמעות הישנה אלא רק להלביש אותה בבגדים חדשים. ניתן לראות בכך מעין מעשה תרגום: לבטא את המשמעות הישנה באמצעות שפה חדשה ומובנת: ארון קודש בעיצוב מודרני.

צורה חדשה למשמעות משתנה

ישנן קהילות שהולכות יותר רחוק. כשהן בונות ארון קודש חדש, הן מבקשות לבטא את התפיסה המתחדשת שיש להם של המשמעויות הישנות והעתיקות. הן אינן מבקשות לבטל את המשמעויות העתיקות של הדת ושל התרבות היהודית אלא להתאים אותן לצרכים המשתנים של האדם היהודי, להתפתחות של הערכים של היהדות בעולם שהשתנה וממשיך להשתנות במהירות. קהילה כשכזאת איננה רק מלבישה את התרבות העתיקה בבגדים חדשים אלא מבטאת באמצעות הבגדים החדשים שעוטה ארון הקודש את המשמעות החדשה שאותה היא מבקשת לאמץ. ארון קודש בעיצוב חדש יכול לבטא את המקום המשתנה של האישה ביהדות המודרנית, את היחס לאחר שמוכנס אל תוך הקהילה ואת הקבלה אל תוך היהדות של ערכים אוניברסאליים שונים.

צורה ישנה למשמעות חדשה

וישנן קהילות שבוחרות ליצור מתח מרגש בין החדש והישן. קהילות אלה בוחרות לבנות ארון קודש בצורה ישנה, בעיצוב עתיק, בשמירה על האסתטיקה היהודית המקובלת אבל הן טומנות משמעות חדשה בתוך תוכו של הארון ובבית הכנסת עצמו. קהילות אלה יוצקות את התוכן החדש אל תוך הצורה הישנה ובכך הן מבטאות את הרצון לשמור את הקשר העמוק עם העבר היהודי אבל לחדש ולהתחדש בתוך העולם המשתנה. שורשי הקהילה נעוצים עמוק בתוך המסורת היהודית וממנה היא שואבת את החידושים, את השינויים ואת ההתאמות של הערכים היהודיים לצרכי הקהילה ולערכים שהיא מבקש להעלות על נס. בצורה שכזו הישן נשאר ישן והחדש מוצא לעצמו שורש ומשכן בתוך הצורה הישנה: ארון קודש עתיק שבתוכו טמונים הערכים החשובים לקהילה.