למה אין פשיעה חרדית?

למה אין פשיעה חרדית? קטעי מאמרים, אגודת "מנוף".

תופעה משונה 

אצל החרדים קיימת תופעה סוציולוגית משונה: מבחינה כלכלית, הם אחת החברות העניות ביותר בארץ. רוב הציבור החרדי חי מתחת לקו העוני. חלקם חיים בצפיפות רבה ובתנאים קשים. אך מאידך, רמת האלימות ושיעורי הפשיעה בקרבם היא מועטה מאוד. לא רק הפשיעה והשימוש בסמים נמוכים, אלא גם שיעור הנשירה ממוסדות החינוך הוא מהנמוכים בישראל. 

מי שיש לו פקפוקים בעניין, מוזמן להרים טלפון ליומנאי המשטרה. אך גם זה מיותר: כל מה שהוא צריך - זה לבקר בבית ספר חרדי, לשהות בו שעתיים ולהתרשם. ואם אתה דווקא מתעקש, קח לך אחר צהריים אחד, בקר בשכונה חרדית ובחן את התנהגות התושבים. 

הטעויות בהבנה:

כן, אנו יודעים, יש אנשים שחולקים על עובדה ברורה זו. שימו לב, אם תבדקו את נתוניהם, של החולקים בעניין האלימות החרדית תגלו שהם לוקים באחד מהכשלים הבאים: 

טעות 1 בהבנה - ה"מתחרטים": 

ישנם פושעים שביצעו פשעים בתור חילונים. לאחר זמן נקף עליהם מצפונם, הם הצטערו על פשעם ועל דרכם בעבר. כחלק מתהליך ההיטהרות שלהם הם גם חזרו בתשובה. לאחר ששבו בתשובה הם חדלו מחיי הפשע. 

אך מה מוזר: לעיתים אדם שביצע פשע בעודו חילוני, מצורף לכרוניקה כפושע חרדי כביכול. כי היום הוא נשפט כשהוא עטור זקן ופיאות. אז שימו לב לתולדות חייו של הפושע החרדי כביכול: לעיתים רבות תגלו שכשהוא היה פושע, הוא לא היה דתי כלל. ומאז שחזר בתשובה ונעשה חרדי, הוא ניתק את הקשר  עם עולם הפשע.

טעות 2 בהבנה - ה"חשדות": 

למשטרה חשדות למכביר. תפקידה לחשוד ולחקור. תפקידה גם לעצור את החקירה, במידה והחשוד טוהר. הבעיה היא שהעיתונות אוהבת לדווח על החשדות, ולא אוהבת לדווח על טיהור החשוד. 

בעיה זו כפולה בכל הנוגע לציבור החרדי: העיתונות אוהבת מאוד מאוד לדווח על חשדות נגד חרדים ורבנים. ומאוד, מאוד, מאוד לא אוהבת לדווח כשהאדם החשוד יצא נקי כבדולח. 

לדוגמה: רב טברייני ידוע, נחשד בסיוע לכנופיית סמים. על זה כולם שמעו, אבל אף אחד לא שמע שהוא טוהר. כאמור המשטרה ביצעה את תפקידה, העיתונות לא. 

דוגמה נוספת: חרדים נחשדו בהצתת דירתו של חילוני בשכונת שמואל הנביא בירושלים. האם מישהו שמע שהמשטרה הצליחה לעצור את המבצעים האמיתיים והם: אכן, ניחשתם – חילונים! המשטרה בסדר, העיתונות לא.

טעות בהבנה - "הפשיעה שאינה פשיעה": 

ישנם מקרים רבים בהם חרדים ביצעו פעולות לגיטימיות, בעיקר פעולות מחאה. אך התנהגותם הלגיטימית הוצגה כ"התנהגות פושעת". אולי לא נוח שחרדים הפגינו בכביש זה או אחר, אך זהו חלק מהמאבק הדמוקרטי והלגיטימי ואלה כללי המשחק. לגיטימי להפגין בתנאי שלא יזַרקו אבנים ולא יסוכנו חיי אדם. לא שמענו על אף אחד שכינה את הפגנות הסטודנטים הקשות כ'פשיעה'. 

אך לעומת זאת חרדים שהפגינו בכיכר, ללא אלימות ומבלי שזרקו אפילו אבן אחת, הוצגו כ'פושעים' ו'מתפרעים'. מפגין המסכן חיי אדם ונוקט באלימות הוא "פושע", מפגין שלא זרק אבנים ולא סיכן חיי אדם בשום דרך אחרת, ולא פעל נגד החוק הוא - "מפגין". אך כאשר ה"מפגין" לבוש כחרדי, הוא נשפט באמות מידה אחרות.

כאמור טעויות ההבנה הללו, אינן מפריעות לאף אנטי-חרדי שוחר אמת, לצרף את המקרים שלעיל לכרוניקה של פשיעה חרדית. 

הפרופורציה! רבותי, הפרופורציה! 

שמנו לב, התגברנו על שלושת הכשלים, בדקנו את הפשיעה החרדית וגילינו שבכל אופן יש מקרי-פשיעה של חרדים. כולם גם קבלו פרסום רב. מדוע אם כן ממשיכים החרדים להתעקש שאין פשיעה חרדית? אז בואו ונסביר את ההבדל: פער כמות הפשיעה: 

עם כל הכבוד או ליתר דיוק: אי-הכבוד, למקרי הפשיעה החרדיים. אפשר לספור את כולם על כף יד אחת. המספר כה קטן עד שתחנת משטרה (אם קיימת) באזור חרדי, עשויה לישון את שנתה בנחת. 

עובדה מספר 1 - פער סוג הפשיעה: 

אין לנו רצון להצדיק שום מעשה פשיעה. אבל אותם מעשי פשיעה מועטים של החרדים מתרכזים ב 4-5  סעיפים של החוק הפלילי. האם שמעת על חרדי שפרץ לבית כדי לגנוב? חרדי הסוחט דמי כופר? כמה חרדים סוחרים בסמים? כמה מהם בכלל מעשנים סמים? כמה מהם שדדו בנק? 

עובדה מספר 2 - פער חומרת הפשיעה: 

הפער הזה הוא הפער הגדול ביותר וגם הבולט ביותר. כל עבירה מכל סוג שהוא היא עבירה וזה חמור ואסור שתהיה. אבל אם ספר החוקים מדרג עבירות בהתאם לחומרתם, מותר גם לנו לדרג. 

שתי העבירות החמורות ביותר בספר החוקים, שהעונש עליהם הוא מאסר עולם הן: א. רצח בכוונה תחילה ב. ריגול לטובת מדינה זרה. 

תמצאו בבקשה חרדי אחד, רק אחד: שהורשע ברצח או בריגול בעשור האחרון. בואו נהיה לארג'ים: תמצאו לי בבקשה חרדי אחד, בשלושת העשורים האחרונים שהורשע באחד מאותם 2 עבירות חמורות. המוצא הישר יזכה בפרס. גם 4 העשורים האחרונים יזכו אתכם בפרס. 

עוד לא נולד החרדי במאה שערים שחלם אי-פעם לעשות לאויביו המרים ביותר את אותם המעשים שאנו קוראים עליהם יום, יום. 

עובדה מספר 3 - אז למה באמת אין פשיעה חרדית? 

אז מדוע באמת הפשיעה כה נמוכה? ומדוע כשיש פשיעה אצל החרדים הם אומרים שזה עשב שוטה? לא צריך להיות פסיכולוג, כדי להבין שלמעשי הפשיעה יש מניע: רוב עבירות הרכוש נעשות בשל הרצון לצבור עושר וכח. רוב עבירות האלימות מתבצעות גם הן מהסיבות הללו. למניעים הללו אפשר להוסיף את היצרים השונים הדוחפים את האדם לפשיעה. 

ובכן, החרדים הם חרדים, קודם כל, כי הם מאמינים בבורא העולם, הם מאמינים שלחיים יש משמעות, הם מאמינים בשכר ועונש. 

היהדות מחנכת אותנו להעריך הישגים רוחניים ולא הישגים חומריים, השאיפות שלנו, זה להיות אנשים יותר רוחניים ויותר טובים. 

לא מעודדים אותנו להיות עשירים או חזקים. מחנכים אותנו שלכסף אין ערך עצמי ולכח אין ערך מיוחד, ושיש להלחם ביצר הרכושנות ובתאווה לכבוד ופרסום. למה שחרדי יבצע פשע אם הוא מאמין שלכסף ולכח אין שום משמעות עצמית, אלא רק כדי לשרת מטרות נעלות יותר? אם הוא באמת חרדי, אז הוא יחשוש מהעונש הנצחי שממתין לו לאחר המוות! 

ובפרט שהחרדי גדל עם ערכים כמו: "איזהו עשיר השמח בחלקו", ועם האמונה שבורא העולם נותן לכל אחד את הטוב ביותר בשבילו. ויהודי המאמין באמת, הגם שהוא עני, לעולם לא יגנוב כדי להיות עשיר.

רוב החרדים מפנימים את הערכים הללו שהוקנו להם. לכן הם לא רודפי עושר וכוח. לכן חסרים להם המניעים המרכזיים שמובילים אדם לביצוע פשעים. האמונות המעצבות את תפיסת העולם החרדית, הן אותן האמונות המובילות אותם למסקנה שהפשע לא משתלם, והעונש עליו נצחי. 

החרדים לא רק מאמינים שחייבים להיות רוחניים יותר. הם גם מאמינים שיש צורך להגן על האדם בפני חשיפה לרוע ולערכים חומריים ויצריים. 

וידוי אישי: 

אני בחור ישיבה חרדי. עד היום אינני יודע איך נראה סם ולא ראיתי סם מעולם. אינני יודע איך משתמשים בסכין ולעולם לא הייתי מעורב בתגרה ממשית. כמוני יש רבבות בני-ישיבות. סוגרים אותנו בחממה מוגנת מרוע ופשע. מה הפלא שכה מועטה האלימות והפשיעה החרדית. 

עכשיו אתם מבינים מדוע פושע חרדי מכונה על ידי החרדים 'עשב שוטה'. הם אומרים לפושע: "אם אתה חרדי אתה יודע שמה שעשית נוגד את האמונות היהודיות. מה שעשית אינו עולה בקנה אחד עם מה שאנו מראים לך ואינו תואם לאידיאל שאנו מציבים לפניך. 'לא תגנוב', כתוב בתורה. 

הא-ל אמר זאת והוא יענישך" הפושע עשה את פשעו בניגוד למה שחונך עליו. זה בדיוק טבעו של עשב שוטה. גנן מנסה לגדל פרחים נאים, זורע, משקה, מנכש, ובסוף צץ לו עשב שוטה. מאכזב ומצער. בפעם הבאה נרחיק את הזרע מהערוגות המוזנחות השכנות. 

אך אם אין מאמינים בשכר ועונש אלוקי. אם מחנכים שכסף, חומריות וסיפוק יצרים זה הדבר הכי חשוב. אם אנשים נערצים בשל כוחם הרב בבעיטה או בהאבקות. אם הנוער מוצף בסרטי אלימות ופשע. כשחלק מהסרטים קורא בפירוש לאלימות וסמים - מה הפלא שאחרי שזרעת גרעין טהור של נשמת ילד, היה מי ששפך על הגרעין הנפלא הזה ערימת פסולת והמשיך והשקה אותו במי שופכין.

לסיכום: התורה אוסרת עלינו לפעול באלימות, וגם רבני ישראל מדריכים אותנו שהתורה דרכיה דרכי נועם וכל הפרסום סביב נושא האלימות החרדית הוא במקרים רבים מוגזם או שקרי ומכתים ציבור שלם, מי שמסתפק בנתונים אלו ויש לו עוד סטריאוטיפים בדבר אלימות חרדית מוזמן לבקר בשכונות וערים חרדיות ולראות בעצמו מי צודק.

שאלה זו היא אחת מתוך יותר ממאה שאלות ותשובות ביהדות וקבלה, לצפייה ברשימת השאלות המלאה כנסו לכאן - שאלות רוחניות מיסטיקה קבלה