להיפרד או להישאר? מה יותר טוב לילדים

כולנו רוצים בטובתם של ילדינו ונעשה הרבה כדי להשיג את אושרם, אבל במציאות – קשה לפעמים לאתר איפה יהיה האושר גדול יותר

נימוקים רבים וטובים יותר או פחות מגויסים לטובת הרצון בגירושין. בני זוג שמערכת היחסים ביניהם הגיעה לקיצה ואין עוד דבר לשקם או לעבוד עליו, מרגישים במבוי סתום שהדרך היחידה לפתור אותו היא להתגרש.

אם תשאלו את רוב הילדים תגלו כי הם היו מעוניינים כי הוריהם ישארו יחד. עבור הילדים, במיוחד הצעירים שבהם, ההעדפה הראשונית היא שההורים שלהם יהיו ביחד, שיהיה להם בית אחד, שלא תשתנה השגרה שאליה הם רגילים. הילדים הצעירים מסתכלים על העולם דרך טובתם שלהם בלבד, ומבחינה התפתחותית הם לא יכולים להבין נקודת מבט שאינה שלהם. ילדים מבוגרים יותר גם אינם יכולים לראות את כל התמונה, והם גם לא רואים את הוריהם כאנשים שלמים, עם צורך להרגיש נאהבים, עם מיניות ועם העדפות משלהם שאינן קשורות בילדיהם.

עם זאת, ואחרי שכל זה נאמר – האם הורים צריכים להישאר ביחד בתוך נישואין שהם אינם תופסים כמספקים, בשביל שילדיהם ירגישו מאושרים? זוהי שאלה שקשה לענות עליה באופן גורף. אין ספק שגירושין פוגעים באיזשהו אופן בילדים, אבל לפעמים, יחד עם הפגיעה, גם הילדים ירגישו הקלה. ולפעמים התחושה שהוריהם מאושרים יותר (אם זה המצב), גם היא תחלחל לילדים.

התשובה, כמו המציאות, מורכבת. כדי לחנך את הילדים בכך שניתן לשנות את המציאות כדי למצוא אושר, צריך לעשות משהו. העיקר זה לפעול, לצעוד לכיוון כלשהו ולא להישאר בפסיביות בנסיבות שכאילו אינן תלויות בנו. אפשר להיפרד ואפשר להישאר יחד (כהחלטה משותפת ושלא חד צדדית), אבל בכל מה שעושים צריך להסתכל על הדרך, צריך לקחת בחשבון את טובת הילדים ולהתחשב בהם בהחלטות שלוקחים. וחשוב מאוד – לא לערב את הילדים בשום אופן בנימוקים או בלקיחת ההחלטות שאתם עושים.