אומרים עליכם שאתם עצלנים?

עצלות יכולה לנבוע מסיבות שונות אבל תמיד זה יהיה עודף של אלמנט האדמה בביטוי השלילי שלו. בד"כ כשאדם מאבד את חדוות החיים שלו או את היכולת הרגשית שלו הוא נכנס למין אפטיות ואז כל דבר הופך למיותר. כל דבר הופך לבזבוז אנרגיה וזה מתבטא בעצלות. חוסר רצון לבזבז אנרגיה מיותרת.

האדם בנוי בצורה כזאת שהחלק הרוחני שבו הוא זה שמושך אותו. החלק הרוחני יכול להיות אידיאלים, אינטרסים, אמונה, תקווה. ברגע שהוא מאבד את החלק הרוחני אין לו מוטיבציה, אין לו שאיפה לכלום וחדוות החיים שלו נעלמת. הוא הופך להיות כבד. נמשך כלפי מטה. ואז, כל דבר הופך למאמץ מיותר.

חיבור לאדמה בצורה החיובית והנכונה, זה תחושת שורש, ביטחון ויציבות. ברגע שזה בא לידי ביטוי בצורה שלילית. אני מכבה מנוע. אני אפטי וחסר עניין. אני מתנהל. מוותר.

יש אנשים שעצלים כתוצאה מאנמיה, מחוסר חיות. חוסר בדם הוא חוסר בנפש. אין להם חיות ואנרגיה.

יש אנשים שעצלים כיוון שאיבדו עניין בחיים. כשאין לי עניין בחיים אני מדכא את הרגש שלי. ואז אני הופך להיות סוג של סמרטוט מתנהל. אני לא חי. כל מה שאני רוצה זה לשמר את האנרגיה שלי. אני חסר סיבה לקום בבוקר. חסר סיבה לחיות. חסר משמעות.

יש אנשים שכתוצאה מחסר גדול ומתמשך מהילדות הם נמצאים בדיכאון סמוי. הם מתפקדים אך משרתים את החיים. לא חיים אותם. הרגשות מודחקים ומושכים אותם כלפי מטה. אין אנרגיה. אין שמחה.

הדרך להניע את עצמנו כשאנחנו במצב או בחוויה של עצלות היא להתחבר לעשייה של דברים שאנחנו אוהבים. להתחיל לפנות תכנים רגשיים מעכבים מהתת מודע. למצוא לעצמנו סיבה, מטרה לחיות. להתחבר לייחודיות שלנו לעוצמה שלנו. וכמובן, להתחיל להניע את השרירים בגוף. לצאת להליכות, לעבוד פיזית. ואם מצרפים לזה גם טיפול טוב, חדוות החיים יכולה לחזור בצורה די מהירה.

אם יש בקרבתכם אדם עצלן, תוכלו לעודד אותו, להחמיא לו, לפרגן לו, לתת לו תחושה שהעשייה שלו מיוחדת ומועילה. ותראו איזה פלא יתחולל מול עינכם...

לחיי ההגשמה עצמית המלאה שלכם,

חני