בעקבות החול הנודד

בין אשדוד לאשקלון, משתרע פארק החולות אשר נותר שריד מכל החולות שכיסו את מישור החוף בעבר. אם תטיילו בפארק החולות, תוכלו לגלות כי בין הדיונות הזהובות ובין עצי השיקמים, מסתתרים גם פרקים ניכרים ומשמעותיים בהיסטוריית ההתיישבות בארצנו.

שמורת הטבע ניצנים

כ-40 קילומטרים דרומית לתל אביב ניתן למצוא את השריד האחרון של שטחי הדיונות הגדולות שכיסו פעם את כל רצועת מישור החוף. ניצול לא יעיל במאגרי החולות בישראל לצורך תעשיית הבנייה הזיק ל מצבם. שמורת הטבע ניצנים היא אחד משטחי החולות האחרונים במדינת ישראל שנותרו בתוליים ומהווה יחידה אקולוגית מבורכת ושופעת בנוף וטבע. יחידה זו מאופיינת ב מגוון רחב של תצורות נוף, חולות נודדים, חולות מיוצבים למחצה, חולות מיוצבים, בתי גידול של מים מתוקים, חורשות שנטע האדם, רצועת חוף חולי ורצועת כורכר.

עד לפני עשרים שנה הייתה מגמה לעצור את תנועת דיונות החול בעזרת נטיעה של שיחים ועצים. הסיבה לנקיטת פעולה זו נבעה מכך הייתה שהדיונות לא אפשרו התפתחות יישובים ועבודות חקלאות. הכרה בחשיבות האקולוגית והנופית של הדיונות הביאה לשינוי במגמה זו. החוקרים מסבירים שהסיבה העיקרית לשימור החולות בניצנים היא שמדובר בקיומו של אזור מדברי בתוך נוף ים תיכוני. תכונה בעלת חשיבות רבה וייחודיות.

עד לשנות הארבעים של המאה הקודמת הצמחייה שכיסתה את החולות בניצנים הייתה דלילה מאד. עובדה זו למעשה אפשרה זרימה חופשית של החול שנע עם הרוח, פעולה ששמרה על הדיונות במצב של פעילות מתמדת. דלילות הצמחייה נבעה מפעילות המרעה ומכריתת הצומח על ידי החקלאים והרועים. השוני בין דיונה נודדת לדיונה מיוצבת תלוי בשיעור הכיסוי הצמחי.

לאחר מלחמת השחרור עזבו הפלשתינאים והבדואים את האיזור ועל כן פסקו גם פעילות המרעה וכריתת הצומח. החולות התכסו בצמחייה ועברו תהליך של התייצבות. באזורי חולות אחרים בעולם מוגבלת התפתחות הצומח בגלל עוצמת הרוח, אבל בישראל עוצמת הרוח חלשה יותר, לכן תהליך ההתייצבות התקדם מהר יחסית .

כיום הדיונות מיוצבות ומכוסות בצמחיה צפופה משיחי רותם ולענה. בשקעים שבחולות נמצאים שרידי בוסתנים ובהם צמחייה רבה ומגוונת הודות ל מפלס גבוה של מי תהום המזין את החולות במים. בעלי החיים בשמורה הם רבים וכוללת, בין השאר, את: הצבי הארצישראלי (מעל 100 פרטים), צבים, שועלים, ארנבות בר, נמיות וחוגלות.

המאבק לשמירת הדיונה הגדולה

על גבול אשדוד נמצאת הדיונה הגדולה, שגובה ראשה הוא כ-52 מטרים מעל פני הים. היא חולשת על ים החולות שבין אשדוד לניצנים. הדיונה דומה לסהר, שבניגוד לדיונות אחרות בארץ דיונה זו נחשבת ל"דיונה חיה", הנודדת בזכות המרחב הגדול בו שרויה וגם בגלל המטיילים הרבים באיזור, אשר בגלל פסיעות רגליהם הם לא מאפשרים לדיונה להתייצב ובכך גורמים לגלגלי החול לנוע הלאה.

בתחילת שנות ה-90 עמדה הדיונה במרכז מאבק ציבורי גדול, בגלל תכנית המתאר החדשה של אשדוד שהגדירה את שטחי הדיונות שמדרום לעיר כאזורי בינוי. המאבק כלל את הגופים הירוקים, תושבים מקומיים ובעלי רכבי שטח להם משמשת הדיונה כאתר ספורט מוטורי. המאבק הצליח ותכנית המתאר שונתה, אם כי לתכנית החדשה אין עדיין מעמד חוקי