פיצה

הסיפור של הפיצה מתחיל באיטלייה וכמו כל הדברים הטובים, גם הוא החל לגמרי במקרה. האגדה מספרת על טבח שרצה לרענן את הלחם השגרתי מבצק השמרים ולכן עיגל אותו והוסיף לו עגבניות, מה שהפך אותו לטעים במיוחד. אחר כך כבר הוסיפו את הגבינה, שיכללו את המתכון  ויצרו את מה שאנו מכירים כפיצה, מאכל עממי שהפך להיות נפוץ ואהוב בקרב העם האיטלקי כולו.

לאחר כמה שנים עשתה הפיצה את דרכה מאיטליה לארה"ב, באמצעות מהגרים איטלקיים וכצפוי כבשה גם את לב האמריקאים, שהרי איך אפשר שלא להתאהב בעגולה הססגונית.

בכלל אחד היתרונות של המאכל הזה שנקרא פיצה, מתחיל ביכולת שלו להתאים עצמו לכל סגנון. אפשר למצוא פיצה דקה, פיצה עבה, פיצה מחלב בופאלו, שלא לדבר על שלל התוספות אשר הופכות את הבצק הסטנדרטי לחגיגה של טעמים.

סוגים נפוצים ואהובים של פיצה הם המרגריטה, הפיצה המסורתית בה משתמשים ברוטב עגבניות וגבינת מוצרלה. פיצה בסגנון ניו יורקי: דומה מאוד לפיצה המקורית, רק שכאן הפיצה גדולה בהרבה, ועליה יש הרבה יותר מהכל: יותר רוטב, יותר גבינה והרבה יותר תוספות ומיועדת לרוב לאכילה של יותר מאדם אחד. פיצה בסגנון שיקאגו: פיצה זו מיוחדת מאוד, אותה מכינים בצלחת עמוקה. בפיצה זו, מעל הבצק נמצאת הגבינה, מעליו הרוטב ומעליהם כל הירקות והתוספות השונות. פיצה זו דומה יותר לפאי מאשר לפיצה שאנו רגילים לראות.

ואיך אפשר בלי הפיצה בסגנון הוואי: פיצה עם בייקון ואננס, שתורמים לטעם מיוחד מאוד, כמובן עבור מי שאוכל אוכל לא כשר.

הפיצה, בניגוד לאוכל מהיר אחר, נחשבת כחביבה יותר על שומרי הבריאות היות וניתן לשלב בה מגוון רחב של ירקות כתוספת, ובבסיס שלה היא משלבת רוטב עגבניות, הנחשב לפחות מזיק משאר הרטבים. שומרי בריאות הדוקים יותר, יכולים למצוא פיצה גם מקמח מלא, עם גבינה בולגרית רזה ולא גבינה צהובה וכמובן שלל ירקות בריאים כתוספת.

אבל מאיפה בעצם קיבלה הפיצה את שמה, יש הטוענים כי מקור השם הינו מלטינית, PIZZA  פרושה לחם שטוח, יש הטוענים שהמקור מגיע דווקא מ PIZZO ביס בגרמנית ויש מי שהפליגו עד לשמה של ציפור הקרויה PICA, אותה ציפור בונה את קינה מאיסוף חומרים שונים, ממש כמו מגוון התוספות על הפיצה. כך או כך, לא משנה מאיפה הגיע השם, הפיצה כאן בשביל להישאר