נר נשמה הדולק ונעלם

נר נשמה הוא כמו פתית שלג – אין אחד שזהה לשני ובטרם הספקנו לבחון אותו הוא כבר נעלם.

לכל אחד מאיתנו יש נר משלו. נר שהוא הדליק לזכרו של מישהו יקר לו שאבד. גם אם נדמה לנו שנר נשמה אחד יכול להיות זהה לנר נשמה אחר – הרי הם יצאו לכאורה מאותו פס יצור – הרי שאין הדבר כך. הביטו לרגע על השעווה הנמסה, על הפתיל הנאכל ומתעקל. הביטו בריקוד הלהבה או בעשן העדין העולה ממנה. מיד תבינו שאינו דומה נר אחד לאחר שהרי הבעירה שונה, ההתמוססות אינה זהה והלהבה תמיד נראית אחרת.

אולם אין זה השוני הפיזי שעושה את ההבדל האמיתי בין נר נשמה אחד למשנהו. האדם הוא זה היוצר את ההבדל בין נר נשמה שלו לבין זה שהדליק מישהו אחר. נר נשמה הרי הוא כפתית שלג כיוון שאנחנו שונים זה מזה. עבור כל אחד מאיתנו הנר מבטא משהו אחר.

עבור כל אחד מאיתנו הנר נובע מרגש שאינו זהה לעולם. אינו דומה אובדן של חבר לאובדן של בן משפחה. אינו דומה המתאבל מתוך כעס למתאבל מתוך ייאוש. הצער מתבטא בנו בצורה שונה וכאשר אנו מביטים בנר הנשמה אנו רואים דברים שונים לחלוטין. כך, גם נדמה לנו לרגע שכל נר נשמה דומה למשנהו הרי שטעות גמורה בידינו. כל נר הוא פתית שלג ייחודי שנוצר מהצער והרגש והתחושה של המתאבל שהדליק אותו.

רגע האבל תמיד קצר מדי. אנחנו רוצים להישאר עם הזיכרונות ועם הצער על מותו של היקר שלנו אבל היום-יום קורא לנו לשוב אליו. במקום לשבת ולהביט עוד ועוד בנר הבוער אנחנו נאלצים להשאיר מאחורינו את נר נשמה ולשוב אל העולם שבחוץ. כמו פתית שלג שנמס ביד כך נמס האבל. גם הזיכרונות שבהם אנו מנסים להיאחז, שאותם אנחנו מנסים לשמר, נמסים ומתערפלים. כל שנותר לנו הוא לנסות ולמצוא שוב את פתיתי השלג האבודים – להדליק נר נשמה נוסף ביום השנה ולנסות שוב ללכוד את הזיכרונות הנעלמים, להבין שוב שכל אחד מאיתנו הוא ייחודי ואין לו תחליף.

כמו פתיתי השלג אין נר נשמה אחד דומה לחברו. כמו הפתיתים, אפילו הנרות שבוערים זמן ארוך יותר מאחרים, גם הם יכבו לבסוף.