ערן שלזינגר-חליצה

הייבום והחליצה בישראל אלו מושגים ביהדות, אשר נועדו להבטיח את הצאצאים מאותה המשפחה של הבעל. המנהג הקדום הזה נהוג עדיין בישראל על ידי זרמים אדוקים יחסית ביהדות – ויש להם מסכת מיוחדת בששה סדרים, במסכת יבמות – שכרוכות אליה גם מסכתות עירובין ונידה. כבר בתקופת האבות, כשאשת הנפטר מביאה ילד לעולם באמצעות האח – היא נישאת לו לפי קיום יחסי אישות – שנקראים מעשה ייבום. האח שחלץ את האישה נקרא יבם, והוא ייבם רק לאחר שנשא את האישה במה שנקרא "קידושי מאמר". ישנה מורכבות למעשה הייבום והחליצה.ערן שלזינגר מסכם.

חליצה-  על שום מה?

החליצה היא האקט הסמלי של חליצת הנעל, ובמהלך החליצה למעשה היבם נחלץ מהאחריות שמוטלת עליו משום שמלכתחילה לא אבה באישה. היבם והיבמה מקבלים לפני טקס החליצה הסבר ולאחר מכן נשאלים אם עדיין מעוניינים לקיימו, כשאותו טקס יקוים בפני כחמישה גברים. תוך כדי מעשה החליצה, נאמרים פסוקים מן התנ"ך. בטקס הזה היבם אומר כי לא אבה לקחת את האישה לאשתו. לאחר הטקס, הדיינים יחתמו על שטר החליצה.לעתים החליצה מתקיימת גם משום שנקבע כי האישה עגונה.

מה קורה לו האח אינו יכול לייבם?

במידה והאח מכל סיבה שהיא אינו יכול לייבם את אשת אחיו המנוח, היא תישאר זקוקה לו ולא תוכל להתחתן על פי דין תורה עם אדם אחר, אלא אם יתקיים טקס החליצה. במעמד טקס החליצה, האישה תעביר ביקורת על כך שאחי בעלה מסרב לשאת אותה לאישה, ולדאוג לייבומה. רצוי להתייעץ עם עורך דין משפחה בנושא.

"כאבל וכמנודה"

טקס החליצה – משמעו הסרת הנעל מכף הרגל, כדרכו של מנודה או איש באבל. כמו כן, טיפה סרוחה שהייתה יכולה לקיים את בית האח ולא ניתנה תשולם בטיפה הסרוחה שהאישה תירק בפניו (על פני הרצפה) של האח שסרב לשאתה, גם אם עשו לה טקס התרת עגונות.