החברות האופריות האחרות

אין לי כל כך הרבה זמן אני בדרך החוצה והילדים מקטרים שהם רוצים את המחשב כך שזמני מולו הוא די מוקצב.

אני מחכה שענת תבוא לאסוף אותי ואחר כך נאסוף את קארין וניסע לטייל לנו בין השבילים המקסימים לאורך האגם.

נשמע משעמם, אבל ממש לא, הייתי נותנת הכל כדי שתוכלו להיות במקומי ולצפות בנופים המרהיבים שגילינו פה.

יש לנו מחלה של נסיעות בין הבתים העשירים של שיקגו, או יותר נכון הפרוורים השונים וליהנות מהנוף הנפלא, מחוויות הבנייה והסגנונות השונים.

רחוב שרידן הוא כנראה מספר אחת אצלנו, אולי נעצור ליד האגם, ניקח כמה תמונות ואני אשלח על מנת שתבינו על מה מדובר.

סך הכל הרחוב הזה מגיע עד לעיר ועשיתי את זה לא פעם אחת, הוא אולי יותר ארוך, אך ללא פקקים ודרך משעממת להפליא.

אני כל כך שמחה שיש לי את ענת וקארין להעביר פה את הסופי שבוע הארוכים.

הילדים שאני אופר שלהם בפעילויות גם לאורך הסופ"ש, בכדורגל או סתם במפגש עם המשפחה המורחבת כך שזו הזדמנות מיוחדת לבנות ולמצות את כל האזור.

בשבוע שעבר כל הישראליות הוזמנו לישון אצלי והיה כל כך נחמד, צפינו בסרט לא ברור אבל נהנינו מכל רגע.

שיהיה לכם אחלה שבוע כי שלי עוד לא הסתיים.....אני מבטיחה לצלם ולשלוח תמונות

בספר הטלפונים הנמצא בדפדפן בפלאפון הנייד שלי, תוכלו למצוא אינספור מספרי טלפון של משפחה, מכרים, חברים, וחברים טובים יותר! הנסיעה לארצות הברית מבחינתי משתווה למחיקת כל רשימת הטלפונים ואיפוס טוטאלי של כל קשר שידעתי עד היום.

עכשיו נוסעים לארץ זרה, עם פלאפון כלומר; נפש ריקה ממספרים וחברים ואיך מתמודדים עם שיגרה ועם עבודה חוקית בארה"ב בצורה בודדה!?

בדרך כלל נוסעות כמה בנות ביחד באותה הטיסה לארצות הברית, אבל לי לא התמזל המזל וטסתי לבד.

הדבר לא נוראי אך מוריד מהביטחון למי שטסה בפעם הראשונה לבד למדינה זרה, בלי כל אדם שעמו ניתן להיוועץ או סתם חבר שאפשר להעביר את שעות הטיסה בלקשקש.

כבר בדרך משדה התעופה ניסתי לצוד במבטיהן של הבנות המותשות מכלל העולם, איזושהי חברה שאוכל להיאחז בה, אך תחושת הריחוק והמנטליות השונה וכמובן אחרי בכי הפרידה וכל שעות הטיסה, כל מה שרציתי אז - זה את המיטה!

הגעתי למלון ובשלושת הימים הבאים יצרתי כמה קשרים, אבל לא היה ניתן להתעלם מקבוצת המדינות השונות שנוצרו מסביב השולחנות ובשורות בין הכיתות הרבות.

הטיסה לשיקגו עברה בשלום ובה החזקתי יד עם מלוא ההתרגשות לפגישת המשפחה החדשה, לחברה שבדית שטסה איתי וכנראה תגור איתי באותה השכונה ויחד עמה גם חברה מדרום אפריקה.

בשתיהן לא ראיתי חברות כבר אז כי לא חשתי פתוחה מספיק כמו שחשים סתם כשפוגשים ישראלי

במדינה זרה.

בשבוע הראשון קיבלתי מספר טלפונים מבנות ישראליות שהשאירו לי הודעה במשיבון, בתחושת בטן ראשונה לא ממש התלהבתי ליצור עמן קשר, אפילו שעברית נשמעה מזה שבוע הפעם הראשונה.

לאחר כמה מפגשים עם הבנות מישראל, ראיתי שאנחנו ממש לא באותו הראש, כל שעניין אותן זה גברים אמריקאים ובילויים במועדונים עד השעות הקטנות של הלילה.

כטיפוס חם וביתי העדפתי תמיד את הפינה שלי, וניסתי שוב להתקרב וליצור קשר עם ג'סיקה השבדית ומריה הדרום אפריקאית שהכרתי בהתחלה.

ג'סיקה די שלמה עם ההחלטה ועד היום נשארנו בקשר במייל ובצורה די מצחיקה, אני מרגישה כאילו ביליתי איתה שם שנה שלמה.