התחלת העבודה כאופר בארה"ב

חודשים הראשונים היה לי קצת קשה עם השוני אבל אחר כך למדתי לחיות ולשנות דברים על פי אורח החיים שלהם ואם היו לי עקרונות משלי, הייתי מנסה ללמד אותם ללכת שונה, כמובן שבהסכמת ההורים, כי לא באתי לחנך אף אחד לתרבות שונה אלא לספוג כמה שיותר אווירה במהלך שנה אחת שאני שם בתור אופר.

לכל אדם יש משבר בחיים שמזכיר לו למה הוא הכי מתגעגע ביום יום, עם החברים המשפחה ומקומות בעולם.

כשהגעתי לכאן מאוד התגעגעתי לכולם, התמונות נתלו על לוח השעם בחדר, האי מייל הפך להיות אובססיה בעבורי וזה המשיך כאשר הורדתי את המסנג'ר והמצלמה שהראתה לי בדיוק איך כולם נראים בארץ ומשתנים מיום ליום.

הייתי מדברת עם אמא שלי שלוש פעמים בשבוע וברגעי געגוע חזקים זה היה מגיע לכמעט כל יום.

 הגעגועים הביתה יכולים לבוא בכל רגע ובכל זמן, לא משנה אם אתה שם חודש או כמעט שנה.

כל רגע, כל משבר, ריב או סתם שעמום חולף, יכולים לגרום לך לחשוב קצת יותר מהרגיל ולהעריך את מה שהשארת מאחורה לשלושה עשר חודשים.

היו בנות שהרימו ידיים אחרי שבועיים וחזרו הביתה, אם אני הייתי אורזת מזוודה כל פעם שטיפה חשתי געגוע למשהו או מישהו הייתי מממנת את חברת אל על.

זה לא קל!

 צריך גם למצוא את החברה הנכונה להסתובב איתה, לא רק לעבוד ולהיות באותו מקום 24 שעות, אלא אפילו לצאת לכוס קפה, סרט או סתם טיול רגלי מהנה.

היום אני פה כבר שמונה חודשים, כל פעם מחדש נפעם לבי לראות איך כולם משתנים וכמה אני מפסידה מאחור, בייחוד שיש לי חברים שמסיימים אוטוטו תואר ראשון.

 אבל אני באתי בידיעה שלמה שאם משהו יחזיר אותי הביתה לפני הזמן זה לא יהיה הגעגועים!

 במהלך השנה היו לי המון ירידות ועליות שהתאפיינו בעיקר בחגים, ימי הולדת, כשהייתי חולה או כשסתם לא היה לי כוח לעשות אותו דבר כל יום.

מצד שני בשנה הזאת טיילתי המון, שיפרתי את האנגלית מקצה לקצה, לקחתי המון פסק זמן לחשוב ולראות מה אני רוצה לעשות כשאחזור, למדתי להעריך המון דברים וללמוד המון לחיים מתרבות שונה.

 סך הכל לעבוד שנה בתור אופר בחו"ל זה לא כמו לטייל שנה אבל זה נותן המון, בעיני יותר יתרונות מחסרונות והבית לא בורח לשום מקום.

יש בנות שחוזרות בוגרות יותר, יש כאלה שיותר מפוקסות על החיים, יש בנות שאפילו מחליטות לנסות להישאר פה באופן חוקי ויש כי האוהבות את האוניברסיטה ורוצות אף לסיים פה תואר.

 זה תלוי בכל אחת ואחת ועברה באשר היא, אבל לא צריך להיות סופר על, על מנת לעבור את השנה הזו, כשמגיעים לפה מגלים כמה הזמן טס מהר יותר ממה שחשבנו, החודשים רצים בזה אחר זה ואופס.....כבר התחלנו שנה חדשה.

כמו כן הזדמנות מעולה של ספיגת אווירת חגים של המגזרים השונים שיש פה..יהודים, נצרים מקסיקנים ואמריקאיים.

אז כל פעם שדמעה זולגת על הלחי, זה בסדר, זה מותר אבל לא לשכוח שלכל חצי כוס ריקה יש צד מלא ומתוק!