עבודה בחו"ל כל מה שרציתם לדעת ולא שאלתם

עבודה בחו"ל- הסיפור שלי:

שמי ענבל אני בת 27, מתגוררת כרגע בתל אביב, לומדת לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב. בגיל 20 אחרי שהתשחררתי משרותי בצה"ל כחיילת מן המניין בקרייה הייתי דיי אובדת עצות איך ממשיכים בחיים או יותר נכון איך מתחילים, מאיפה מתחילים, מה המטרות שלי, היעדים שלי, החלומות שלי.

מהר מאד הבנתי שעל מנת להגשים חצי או לפחות שליש מהיעדים שלי אני חייבת את האמצעי שהיה הכי לא נגיש לי בימים ההם והוא- כסף!

נכנסתי לאתרים, התחלתי לברר, להקשיב לאנשים, חברים שנמצאים בדילמה שלי או שהיו בה וגיליתי שכולנו באותה ביצה ומה שמבדיל בין אלה שעדיין שוחים בביצה לבין אלה שיצאו ממנה מנוערים מכל פיסת בוץ שהיא, הוא אותו אמצעי. אז אם השתחררת מהצבא ועדיים אף חברת הייטק לא חטפה אותך לעבודה של 12 אלף שקל בחודש או אבא שלך הוא לא מליונר שמנגב זיעה עם דולרים אז כנראה שגם אתה שמעת לא פעם ולא פעמיים את צירוף המילים "עבודה בחו"ל".

בהתחלה שללתי על הסף, אמרתי לעצמי שאין מצב שאני עוזבת את הארץ, המשפחה, חברים או סתם את הסביבה המוכרת לכמה חודשים בטח בטח שאם זה לעבודה ולא לטיול. התחלתי לעבוד כמלצרית, היה נחמד, קרעתי את התחת, אבל הכרתי שם את עומר שהוא בן זוגי בחיים אבל תאכלס לא באמת הצלחתי לחסוך והבנתי שאו שאני ממלצרת שנתיים או שאני מחפשת משהו יותר מהותי ומתאגר לעשות עם עצמי. אחרי שלושה חודשים של עבודה במסעדה, התפטרתי והייתי שוב בצומת דרכים, צירוף המילה "עבודה בחו"ל" לא חדל מלהישמע בכל עבר מחברים ומכרים והחלטתי שאני נותנת צ'אנס לרעיון.

התחלתי לברר בכל מיני חברות כוח אדם בארץ, חברות של חברים שעבדו בהם שנמצאות בחו"ל, ולאט לאט התמונה במקום להתבהר הייתה חשוכה עוד יותר והרגשתי שאני בתוך מערבולת של תהיות וספקות אבל עדיין משהו מושך אותי פנימה אותו האמצעי הזה שכולם אומרים שעושים אותו בעבודה בחו"ל הרבה יותר מבארץ...כן כן כסף.

החלטתי באופן חד משמעי שאני טסה ויהי מה ואני לא נותנת לבלבול והפחד לעצור אותי, אחרי שעשיתי סקר שוק מיהמן ובדקתי וחקרתי הגתעי לארה"ב דרך חברה בארץ שגם עזרה לי להוציא ויזה. אני חייבת לציין שהצעד הזה היה עבורי קשה מנשוא, לעזוב את החבר, המשפחה, החברים ולנסות את מזלי מבר לים. אז נכון מוכרת מלידה אני לא והנאגלית שלי לא בשמיים, וגם דוגמנית בינלאומית כנראה שבגלגול הזה אני לא אהיה אבל מה שכן הייתי חדורת מוטיבציה, המון סימני שאלה אבל עדיין מלאה באמונה ואמביציה.

הגעתי לשדה התעופה באטלנטה, שם אלעד מנהל החברה של העגלות בה עבדתי אסף אותי לדירתי החדשה, אחרי יומיים כבר עליתי על העגלה, מבוהלת ברמות שיא, זה היה פשוט שוק, אחרי שעתיים של היום הראשון חתכתי הבייתה חזרה לדירה, לא עניין אותי עבודה בחו"ל, כסף, או כל שטות אחרת עניין אותי, אמא, עומר וארץ ישראל.

אלעד עשה איתי שיחה ניסה לעודד אותי ולהסביר לי על כמה שההתחלה קשה, הוא היה מאד סבלני ואכפתי ותודה לאל שהייתה בו התבונה כיצד לגשת ללב שלי ולשכנע אותי להישאר, אחרי שבועיים של אפ אנד דאון התחלתי להתייצב על ממוצעים טובים במכירות, אחרי שלושה חודשי עבודה כבר הגעתי ליעד שבשבילו טסתי, 14,000$, החלטתי שלמרות הקושי בעבודה והמרחק אני נשארת עוד כמה חודשים, בסופו של דבר מצאתי את עצמי

בעבודה בחו"ל שנתיים, מרוויחה משכורת שממנו לי תואר ראשון, תואר שני, טיול של חצי שנה באוסטרליה ועוד אוויר לנשימה שזה הדבר שכל סטונדט חושק בו, לא להתחשבן על כסף, לא לבזבז זמן על עבודה ולהשקיע בלימודים עצמם...

היספור שלי בעבודה בחו"ל נגמר מדהים ואני מודה לאלוהים על האומץ שאזרתי, נכון יש אנשים שטסים לעבודה בחו"ל ולא מצליחים, או מצליחים קצת פחות, מגיעים לתקופה קצרה ופחות נהנים אבל מה שבטוח שלא תדעו לאיזה סוג של אנשים אתם משתייכים אם לא תנסו בעצמכם!!!

שיהיה בהצלחה....