קביעת תושבות

עד  ליום ה- 1 בינואר 2003 (יום החלת הרפורמה), הבסיס למיסוי תושב ישראל על הכנסותיו היה טריטוריאלי.  כלומר די בכך שהכנסתו נצמחה, הופקה או נתקבלה בישראל כדי שתחויב במס. ההגדרה לקביעת תושבות ישראלית על פי פקודת מס הכנסה (להלן תקרא: "הפקודה"), טרם התיקון הייתה כללית מדי ויצרה חוסר וודאות. לפיכך, הרחיבו בתי המשפט את ההגדרה וקבעו מבחן מהותי אשר מתייחס למכלול רחב של אינדיקציות, מבחן זה נקרא, "מירב הזיקות" או "מרכז החיים". פסיקת בית המשפט הדגישה שני היבטים לקביעה זו: היבט אחד, האובייקטיבי, אשר בחן היכן פיזית מצויות מירב הזיקות של הנישום. היבט שני, הסובייקטיבי, אשר התחקה אחר כוונת הנישום, קרי היכן לדעת הנישום נמצא מרכז חייו.

לאחר תיקון 132 לפקודה, הבסיס למיסוי הפך לפרסונאלי. תושב ישראל חייב במס בגין הכנסתו (קרי, למדינה זכות למסות את הנישום אשר חי בתחומה),  ללא קשר למקום בו הופקה ההכנסה. עולה מכך הוא הרחבת בסיס המס בישראל. כמו כן, על פי ההגדרה החדשה מי שאינו תושב ישראל ימוסה בהתאם לשיטה הטריטוריאלית, ויחויב במס בגין הכנסות שהופקו או נצמחו בישראל. מבחן "מרכז חייו של הנישום" שנקבע בפסיקה אומץ בחקיקה, על כן, לא היה שינוי משמעותי במצב הקיים לאחר התיקון. תושב ישראל הוגדר בפסיקה, כמי שמרכז חייו בישראל. לצורך קביעת מרכז החיים, נבדקים קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים. בנוסף, לצורך קביעת התושבות קיימת חזקה (משמעות חזקה היא תפיסה הניתנת לסתירה, במידה ויתקיימו תנאיה היא תצביע על כך שמרכז חייו של היחיד הוא בישראל), אשר מהווה מבחן טכני, לפיו מונים את משך שהייתו של הנישום בישראל לעומת משך ימי שהייתו בחו"ל. במידה והצד שכנגד יעמיד הוכחות לסתירתה יונח כי מרכז חיי הנישום איננו בישראל.

הכותב הינו מרצה בפקולטה הנדסת תעשייה וניהול במקצועות חשבונאות ניהולית מתקדמת ובקרת עלויות למעלה מ-15 שנה, ודוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.

(PhD Candidate) Faculty of Law, University of Haifa, ISRAEL.