מה בין חפצים למחלת נפש- אגרנות כפייתית

אגרנות כפייתית היא מחלת נפש מתחום ה- OCD שככל כולה מתמקדת בחפצים. ישנן מחלות נפשיות שגורמות לדיכאון, אחרות מובילות לפיצול אישיות ומחלת אגרנות כפייתית היא כזו הגורמת לחולים בה לאגור ולאסוף חפצים בצורה אובססיבית ומוגזמת. בתיהם של האוגרים הכפייתיים מלאים בערימות של חפצים שנאספו מהרחוב, מפחי אשפה, נאספו או נקנו.

את החולים במחלת אגרנות כפייתית לא תראו בבתי משוגעים וגם למען האמת כנראה שלא תבחינו שמשהו לא כשורה בהם, עד שלא תכניסו את רגלכם מעבר למפתן דלת ביתם. אולם, על אף היותם של החולים במחלה זו, פעילים, עובדים בעבודות רגילות לחלוטין, אנשים אלה עדיין לא מצליחים במרבית המקרים לפתח קשרי חברות, ובטח שלא זוגיות.

חיי הבדידות של החולים

החולים במחלה אינם מתקשים לתקשר עם אנשים וליצור קשרי חברות, אולם הבעייתיות היא בעובדה שביתם הוא כה מבולגן, עמוס, וצפוף עד כי לא ניתן לארח בו איש. הפחד שמא יום אחד החברים ירצו להגיע לבית ולראות אותו, מונעת מהחולים ליצור קשרים חברתיים וגורמת להם להסתגר בביתם המלוכלך והמבולגן. עובדה זו מגבירה את הנטייה לדיכאונות, עצבים ועצבות, היות ומחקרים מוכיחים כי שהייה בסביבה מבולגנת גורמת לתסמינים אלה ויוצרת אווירה לא רגועה לדיירי הבית.

כמובן שהבדידות תקפה גם לעניין זוגיות ופיתוח קשרי אינטימיות. אם מדובר באדם שסובל מהמחלה והוא נשואי, ישנם סיכויים גבוהים כי הנישואים יעלו בשלב זה או אחר על סרטון וזאת היות והאובססיה לאגירת החפצים רק תגבר ובסופו של דבר הבית יתמלא עד אפס מקום. סיטואציה של חיים בכזה בלגן איום תהייה לא מקובלת על מרבית, אם לא כל האנשים שאינם סובלים מהמחלה. יתר על כן, הסביבה המבולגנת יוצרת, כאמור, מתחים ועצבים וזה בוודאי לא עוזר לחיי הזוגיות.

בכל הנוגע לפיתוח קשר ראשוני זוגי, המחשבה שבשלב כזה או אחר הבחורה/ הבחור ירצה לראות את פנים הבית, מבעיטה את החולים באגרנות כפייתית וגורמת להם לא לנסות כלל מראש.

בסופו של דבר מדובר בחיים מאוד בודדים ועצובים, שלא לדבר על מסוכנים מבחינה בריאותית בשל כמות הלכלוך שבבית והסכנה מהתמוטטות ערימות החפצים.