דרוש מאמן – מתי יתעוררו בהתאחדות?

קמפיין מונדיאל 2010 הוא משהו שכל חובב כדורגל ישראלי היה רוצה לשכוח. אחרי 40 שנה, חשבנו לעצמנו, אולי הפעם זה אפשרי. באוויר הייתה תחושה שהנה, קיבלנו את ההגרלה שכל כך ייחלנו לה, הגרלה שתשלח אותנו היישר לבימת הכדורגל העולמי, הפעם בדרום אפריקה. הכל היה סגור, החליפות כבר נתפרו, יו"ר ההתאחדות אבי לוזון מודיע – הנה הפעם זה קורה. אנחנו במונדיאל 2010 נהיה גם אם העיתונאים חושבים אחרת וגם אם הקמפיין בינתיים קצת צולע.

אבי לוזון הוא בנקאי, אחד שמבין במספרים. לפי החשבון של אבי לוזון כל עוד הסיכוי התיאורטי קיים, אין סיבה שהחלום לא יתגשם. את הנקודות שהפסדנו נגד היריבות האמיתיות שלנו הוא לא ספר, הרי נרוויח אותם נגד הקבוצות הקטנות. איך זה נגמר כולם יודעים. אפשר לארוז את החלומות חזרה במזוודה, לפחות עד לקמפיין הבא. קשטן מבחינה חוזית עדיין מאמן את הנבחרת, לפחות עד יוני. טכנית הוא כבר לא המאמן ואין לו שום אמירה בנבחרת.

בינתיים קמפיין יורו 2012 עומד בפתח. ההגרלות כבר התקיימו, נבחרת ישראל שוב קיבלה בית נוח מאוד רק שפעם אפילו לוזון שבמספרים וחישובים ביזאריים הוא מבין, לא מעיז להלל את ההגרלה הנוחה למדיי שהזדמנה לנו עוד פעם. כל מי שהעז לחלום בגדול לאחר ההגרלה הקודמת הפעם נוצר את המילים.

מה בינתיים? נבחרת ישראל עושה היום את דרכה לרומניה, שם מחכה לה משחק ידידות כאשר על הקווים יעמוד המאמן הזמני, מי שמאמן את נבחרת הנוער, אלי אוחנה. למשחק הזה אין שום חשיבות. נבחרת ישראל בכדורגל יתומה – לנבחרת ישראל אין מאמן. האם ניתן להכין קבוצה לטורניר כל כך חשוב בלי מאמן? אולי אבי לוזון חושב שכן, עלינו זה לא ממש עובד.

כרגע מתרכזים בהתאחדות לכדורגל בהבאת מאמן זר ורצוי עם שם כמה שיותר גדול. המאמנים בארץ הם אלו שלא טובים ולא השחקנים. את הכסף הגדול שישלמו למאמן זר אפשר היה להשקיע במחלקות הנוער והילדים ולטפח את דור העתיד. מדובר בסכומים לא מבוטלים של עשרות מליוני שקלים, כאלו שהיו יכולים לעזור למחלקות הנוער גם אם היו מתחלקות בין כולם.

מאמן זר הוא לא משהו חדש לנבחרת הישראלית, היה לנו כאן אחד, ריצ'ארד נילסן היה שמו, אלוף אירופה בדימוס. נילסן קיבל נבחרת עם כישרון כמו שקשטן היה יכול רק לחלום. אייל ברקוביץ', חיים רביבו, טל בנין, אלון מזרחי ועוד שמות נוצצים כאלו ואחרים ובכל זאת, המזוודות נשארו בארון.

לבנות נבחרת זה תהליך. זה לא מסוג הדברים שקורים מהיום למחר. כעת המצב הוא שאין עדיין מאמן ולאחר שרונאלד קומאן, פרנק רייקארד, פתיח טרים ואחרים סירבו להגיע לארץ הקודש השם היחידי שעוד עומד על הפרק או יותר נכון השם היחידי שעדיין לא נתן תשובה שלילית הוא רוברטו דונאדוני האיטלקי. על שמות כמו יצחק שום, אלי גוטמן, אלישע לוי או אפילו על האופציה השנויה במחלוקת אייל ברקוביץ' פסחו לגמרי בהתאחדות. אם לוזון מחליט שהוא רוצה מאמן זר אז יהיה מאמן זר.

השעון בינתיים דופק ואפשר להגיד שזמן יקר כבר הלך לאבדון, הנבחרת עדיין בלי מאמן ואת הזמן שהולך לאיבוד כבר לא יהיה מי שישיב. הגיע הזמן שבהתאחדות לכדורגל יתעוררו ויבינו שכל דקה שעוברת כבר לא תחזור. את משחקי ההכנה של הנבחרת ראוי היה שיעביר המאמן הבא שלה. שיתחיל את תהליך הבנייה של הנבחרת, תירוצים הפעם לא יעבדו. זאת ההזדמנות האמיתית ורגע האמת של הנבחרת כי כשלון כמו שקיבלנו מהנבחרת בקמפיין האחרון יבריח את מעט האוהדים שנשארו לנבחרת מהמגרשים מבלי כוונה לחזור. נבחרת ישראל צריכה להחזיר את האמון לעם ויפה שעה אחת קודם.