עומדים בתור בסופר ומרגישים חוסר שקט?

מכירים את סוג האנשים האלה שכשהם צריכים לעמוד בתור הם נראים כאילו הם בלחץ תהומי ומתים כבר לסיים עם זה ולהמשיך הלאה?

אם אני עומד בתור ומרגיש בזבוז זמן ומת כבר שהסיוט הזה יגמר. יתכן ויש לי בעיה. יתכן ואני חי את חיי בלחץ מתמיד ללא יכולת רגיעה והרפיה.

מכירים את השלב הזה שבו התינוק זורק כל מה שיש לו רק כדי לבכות בשביל לקבל את מה שזרק חזרה? זהו תהליך בו התינוק לומד לאמן את השריר הפושט. השריר המתרווח. אם ההורים שלי לא פרגנו לי בתור תינוק את תהליך הלמידה הזה. וכאש זרקתי חפצים צעקו עלי. כעסו עלי או אפילו שדרו לי קוצר רוח. במוח של התינוק שבי קלטתי שהתנועה של – לפשוט את השרירים היא מצב לא נכון. זה הופך להיות מלווה אצלי בהתניה של פחד וכאב.

ואז כבן אדם מבוגר אין לי את היכולת להתרווח, לנוח, להרפות ולשחרר את השרירים והאיברים. אני כל הזמן חייב להיות בכיווץ. בשרירים כופפים = מאמץ. השרירים שלי חייבים לעבוד כל הזמן, להיות במאמץ. ברגע שאני רוצה לנוח, להרפות נכנס הפחד והכאב ואני לא מסוגל להתמודד איתם.

בחוויה שלי אם אנוח יקרה אסון. אני מגיע למצב כזה שאני לא מסוגל שלא להיות בעשייה. מבחינתי ניצול זמן הופך להיות עשיה. גם כאשר העשייה שלי היא חסרת משמעות. אני עושה על מנת לא לנוח.

באופן כללי כאשר אני עסוק בעשייה ובהפעלה של השרירים ללא הרפייתם. אני מתחיל לאגור מתח.  בתוך תוכי אני מתחיל להיות לא רגוע, חסר סבלנות פנימית. המתח הפנימי שלי עולה. כל כולי מכוונן עשייה. לא מסוגל להרפות. להירגע. לשחרר. אני במלכוד עצמי.

ואז כשאני מגיע לסתור בסופר אני לא מסוגל סתם לעמוד שם וליהנות מעצם העמידה בתור. אני הופך להיות עצבני והישרדותי וכל כולי מכוונן מטרה והיא לאת מהתור הזה כמה שיותר מהר. אחרי שיצאתי מהתור – אני מרגיש סיפוק והקלה. ובעצם אני לא מודע לזה שאני מפספס את החיים שלי. את ההנאות הקטנות שבדרך. ובעצם אני לא חיי את החיים בכלל. אלא משרת את החיים ללא יכולת בחירה.

אז מה אני יכול לעשות?

אם אני כבר בתור – אני יכול לתרגל נשימות עמוקות או להסיט את המחשבות שלי למחשבות חיוביות.

אבל אם אני באמת רוצה לעשות שינוי אמיתי ומהותי אני חייב ללמוד לשחרר לחץ. ללמוד להרפות את עצמי. ללמוד לפגוש את הצללים הפנימיים שבי שעולים כשאני עוצר ולא עושה כלום.

מטפל טוב יוכל לתמוך בכם בדרך אל החרות הפנימית שלכם – אל תוותרו על זה.

לחיי ההגשמה עצמית המלאה שלכם,

חני

בלוג – http://www.chany.co.il