האם האדם הסופי יכול לתפוס את האין סוף?

אך אדם בשר ודם יכול לדבוק בכוח רוחני נעלם שמקומו כל העולם ואין העולם מקומו?

 איך האדם יכול לתפוס את האין סוף, את העולם ומעבר לעולם הזה, קרי הקוסמוס?

 איך האדם יכול לחוש ולדבוק בקב"ה?

האדם חש את בוראו בזכות הצלם שקבלנו עם בריאתנו?

  מהו צלם?

  צלם זה המושכל העליון ("מן המושכלות" מורה נבוכים). הצלם מבדיל בין אמת ושקר. הצלם הוא הכוח שבזכותו ניתן להיות קצת פחות מאלוקים כמו שנאמר בתהלים. הצלם הוא גם התת- מודע שלנו הוא גם יכול להיקרא הנפש או הנשמה. לצלם או לתת מודע יש כוחות מיוחדים המאפשרים לאדם לצאת ממגבלותיו כאדם ולדבוק במשהו שכבר לו נקרא אדם. כי התת מודע לא מבדיל בין דמיון ולבין עובדה, בין אנושי לעל אנושי?

  ואולם עם החטא הראשון נפגע איכותו של הצלם וכעת עלינו לעמול קשה כדי להגיע לרמת איכותו טרם החטא.

 לתת-מודע כוח , שמביא את האדם לדבוק במשהו שכבר לא אדם

ההסבר נמצא במהות התת מודע או הנפש או אותו כוח שעושה את פעולת הקרבה אל ה'.

 מהו הנפש  קרי התת מודע?

הללו:

 א. מקור כוח המניע והמנוע.

בראיון לאחר מלחמת ששת הימים אמר הרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין:  אני מאמין שהטנקיסט שלנו ידהר בשדה טוב יותר מהטנקיסט הערבי, משום שהוא ידהר לא רק בתקף טיבו של המנוע אלא ובעיקר בתוקף טיבו של המניע הפנימי זהו המודע והתת מודע זה השכל ומה שמעבר לשכל זהו האמונה והתבונה וזהו גם הנשק הסודי של חיילי צבא ההגנה לישראל ושל עם ישראל בגולה.

ב.  זהו, מושב הרגשות, בחינת החומר המזין את כוח המניע. זהו חומר הדלק למנוע לגוףולהכרה. כמו שמה שנאמר בזכריה:

' ''לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה

:  יצחק רבין עם קבלת תאר דוקטור מעל פסגת הר הצופים אמר

  "העמידה מעטים מול רבים בכל גזרות הקרב וציודו הנחות של צ.ה.ל במקרים רבים מול ציודו העדיף של האוייב לא הוו מכשול בפני רוחו של הצבא, אותה רוח שהיא ייחודו, וביטוי ליחודו של עם ישראל כולו... לא בכוח כי אם ברוח במובן שהרוח מקור הכל והכוח פועל יוצא".

ג. זהו, מקור זיכרונות היודע כל פרט ופרט; רושם כל תנועה ותנועה שעושים וכל מחשבה שהוגים, בנוסף לנסיונינו הוא מקור הניסיון של אבות אבותינו.

 ד. זהו מהות דינמית. התת מודע לעולם לא נם - הוא דינמי מאוד.

: ה. זהו מקור הצירופים החדשים, שעושה חלק גדול מעבודתנו

 מפקחת על העיכול, טמיעה, מרוץ הדם, פעולות הריאה והכליות פעולת הדמעות, פעולת העור, פעולת התמיסות בקיבה, בפה, חיסול תאים סרטניים, הצפת הגוף באינדורפינים דמוי אופיום משככי כאבים  ומגנים על מערכת החיסון של הגוף, ומסלקים את הנודרנאלין - הרעל שהורס כל חלקה טובה בגוף.

 אמת, תהליכים אלה נמצאים תחת פקוח המוח, אבל בכל זאת לא השכל הוא עושה את העבודה אלא התת-מודע.

: למשל

 א. ספק הוא אם כל אדם הרואה אלה מונפת על ראשו, יודע שעצמות המצח קשות הן וחזקות יותר מעצמות הפדחת, או שמכה בסביבת האוזניים, מסוכנת יותר מאשר בחלק אחר של הגולגולת. ובכל זאת כל אדם סוכך על ראשו בידיו. כך, שהוא מגן על המקומות המסוכנים יותר, ומניח את המצח לסבול את המכה. בהכרה ודאי שלא היו עושים אותו דבר, ולא הכל מסוגלים ומוכשרים לבוא לידי אותה ההחלטה, אך בתת-ההכרה נקבעה תנועת הגנה זו למרות רצוננו והכרתנו.

פעולת רפלקס מפני אש הנוגעת בבשר. אם זה היה בא מההכרה היה הבשר נשרף:

כשילד בורח מפני מכהו וחש הוא את אגרופו רודפו מונף להכותו, יעשה את גבו כעין קשת, שחזהו הוא חלקה הבולט. נמצא שבלי מחשבה הכרתית עשה את כל מה שהיה ביכולתו לעשות, בכדי להרחיק את גבו מאגרוף מכהו. אבל ברגע שהדביקו, ומכות ניתכות על גביו, יזקוף גבו כחתול, סימטרית, ועל ידי כך יעשה את מגן לבו וריאתו ליותר חזק, היות והקשת גמישותה קטנה מן הקו הישר. כמובן הוא רחוק מלהבין  באותו הרגע את תכלית כל תנועותיו, אבל הוא לא יבין את יתר פעולות גופו, כי את כל אלה יפקוד התת-הכרתי על ניסיונותיו העתיקים. הגב ידחף לפנים לקשת, ברגע שירגיש דקירה מאחור, על ידי זה תהיינה הצלעות מצקת משטח עצם בלתי חדיר לגוף זר והאיש גם יתרחק מן הגוף הדוקר, יש אשר ישאיר הרוצח את חרבו בגוף קרבנו, רק מפני שאין בכוחו לחלצו מבין הצלעות שנלחצו אחת אל השניה, ודבקו אחת ברעותה. בזה יתבאר גם הפלא, שרבים מן המוכים על ידי הפורעים שנדקרו לפעמים עד לשתים-עשרה דקירות בגבם, נשארו בחיים למרות היותם אנשים חלשים בדרך כלל. אדם צריך לשבת עד סוף כל הדורות כדי להגיע להבנה ולנהוג לפי כל הכללים של התת-מודע.

כמו שרוזנצווייג (פילוסוף, יהודי) אומר:

"משהו זה [התת מודע] של התבונה שהוא מעבר לתבונה הוא הממשות".

מה המסקנה מכל זה?

המסקנה היא מכל האמור לעיל, שלתת מודע כוח ללא גבול כמעט, לשם שימור ותפקוד הגוף בצורה המושלמת ביותר והחזקה ובכך מקיים את הצו ושמרתם לנפשותכם ואת ההבטחה ושכנתי בתוכם (הקב"ה שוכן בכל אדם ואדם כי בעצם בריאתו הוא מהות בריאה).

 ונשאלת השאלה

 ? האם למודע או לשכלנו יש אפשרות להביט לתוך עולם עצום ופלאי זה

?   האם יש באפשרותנו לעזור ולעשות מעשה בחיינו בעזרת כוח עצום ואלוקי זה

?  בקיצור עד היכן אנו יכולים להיעזר בתת-מודע מתת אלוה כדי לפגוש את האלוקים בכבודו ובעצמו

?  עד היכן אנו יכולים להגיע, כדי להגשים את המיסטיקה – הדבקות באלוקים

? ומה האמצעים העומדים לפנינו שבעזרתם נוכל להפעיל את התת-מודע למעננו על פי רצוננו ותודעתנו

.   על כל אלה אנסה לענות במאמר הבא במדור 

ד"ר צדוק כרוס