אומנם יצאנו ממצרים. אבל מצרים לא יצאה מאיתנו...

יציאת מצרים התרחשה לפני אלפי שנים. אבל מידי פעם אנחנו עדיין מוצאים את עצמנו בשבי. בואו לבדוק כמה אתם בני חורין? או שמה אתם עדיין קצת בשבי?

כשאדם נמצא בשבי, הוא נמצא במקום שבו נשללת ממנו הבחירה. נשלל ממנו החופש ללא רצונו. כל מקום בחיים שלנו שאנחנו מוצאים את עצמנו נטולי בחירה הוא בעצם סוג של שבי בעבורנו.

רובינו נמצאים לפחות בסוג אחד של שבי. וחלקנו אפילו בכמה וכמה. אנחנו יכולים להיות שבויים בידי היצרים שחנו, התאוות, הפחדים, הרגשות, ההרגלים, הדפוסים, הכעס, ההתמכרויות, הסודות שלנו ועוד ועוד. כל אחד והשבי האישי שלו.

לכאורה, רובינו כמהים ומשתוקקים לחופש. אז איך זה שאנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב מתנהלים ללא בחירה? שוב ושוב שבויים בדפוס הרסני?

העניין הוא שהשבי הוא המקום המוכר לנו. הנוח לנו. אנחנו מרגישים בו בבית. החופש והחרות הם לא מוכרים לנו, הם לא בלתי ידועים בעבורנו וכתוצאה מכך, הם גם נורא מפחידים אותנו. אנחנו מעדיפים לסבול ולהישאר במקום שאנחנו מכירים מאשר להיות חופשיים ומאושרים במקום שאנחנו לא מכירים.

אנחנו מעדיפים לוותר על ההתחייבות לחופש שלנו, מעדיפים להימנע להתמודד עם הפחדים ועם הרגשות הלא פתורים שלנו ובמקום זאת להישאר בשבי של האומללות שלנו. של חוסר האונים שלנו. של הכעס. של ההאשמה. של הסבל ושל הקורבנות.

אנחנו מעדיפים להעביר את החיים שלנו בריק פנימי, באוכל ללא סיבה, בשוטטות אינסופית באינטרנט, בבארים, ובחפוזים מאשר לצאת למסע של יציאה לחופשי. מסע שיחייב אותנו להתמודד עם רבים מהצללים שלנו. עם הכאב שלנו. עם מי שאנחנו באמת.

אנחנו פוחדים בטירוף מהטוב. פוחדים מהאושר ומהחופש ויחד עם זאת כמהים אליהם ללא הרף. אנחנו חיים כל כך הרבה זמן שבי שאנחנו לא יודעים מי נהיה אם נצא לחופשי? מה יניע אותנו אם נצא לחופשי? מה יקרה עם הזהות העצמית שלנו לא תהיה מושתתת על הסבל והאומללות? מה יקרה עם החסרים שלנו יפסיקו להניע אותנו? מה יניע אותנו? מה נרצה? מה ימלא את חיינו כאשר ננטרל את הדרמות הרגשיות הקבועות שלנו? מה???

החלק הבלתי ידוע והבלתי מוכר בחופש הוא זה שמפחיד אותנו. אין לנו את המסוגלות להעריך כיצד נתנהל נפשית ללא הסבל שנושף בעורפינו. ולכן אנחנו מעדיפים להישאר במערכות יחסים הרסניות, בקשרים לא מספקים, בעבודות משמימות ובתחום אזור הנוחות והבינוניות שלנו. אנחנו מעדיפים להישאר כלואים בהתמכרויות שלנו, בפחדים שלנו. רק לא חלילה לצאת לחופשי.

שאלו את עצמכם בכנות, היכן אתם מוצאים את עצמכם שבויים? מהו השבי הפרטי שלכם? מה אתם מרוויחים מעצם היותכם שבויים? מה מונע מכם לשחרר את הנפש שלכם לחופשי?

יציאה לחופשי מחייבת עצמאות נפשית והתבגרות רגשית.יציאה לחופשי מחייבת הכנסת יכולת בחירה לכל אותם מקומות שכעת אנחנו מנוהלים בהם כמו עיוורים.

הכנסת בחירה מחייבת מודעות. אנחנו חייבים קודם להעלות את הדפוסים הנפשיים והרגשיים שלנו לאור המודעות. התכנים שמנהלים לנו את החיים נמצאים בתוך תת המודע שלנו. והדרך שלנו לחשוף אותם היא באמצעות תהליך של ריקון תכנים מתוך תת המודע.

ואת זה אנחנו עושים באמצעות חשיפת תכנים שכרגע בחיים איננו מעוניינים לראות. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, "מה הדבר שאני רוצה אך מתבייש להודות בכך"? ופשוט לענות על כך לעצמנו בכנות. ללא התייפייפות. כמובן שזה לא נגמר בזה. אבל לפחות תבצעו את זה כשלב ראשון לקראת היציאה לחופשי שלכם.

פסח, חג החירות הוא הזדמנות להתחייב לחופש שלנו. תסכימו להתחייב לעצמכם על חיים חופשיים. הנפש שלכם נועדה להיות חופשייה. תסכימו לצאת למסע לשחרורה – פרגנו לעצמכם את החופש להיות מי שאתם באמת.

לחיי היציאה לחופשי וההגשמה עצמית של כולנו!

חני