איך הגענו למצב שכל כך הרבה אנשים כמהים לחום ולאהבה וחסרים אותה?

בעבר, אנשים היו חיים בקבוצות של משפחות / חמולות. ילד היה גר באופן טבעי ליד ההורים שלו. ליד אחים שלו וליד כל המשפחה המורחבת. בימינו, כל אחד מבני המשפחה גר במקום אחר ונוצרת איזושהי בדידות שמחלחלת פנימה אפילו לתוך המשפחה הגרעינית.

דבר נוסף שמתרחש בימינו זה – שכיום נשים מתפקדות כמו גברים. הם נושאות בעול כמו גברים, אין ממש הבדל בין גברים לנשים. והילדים יותר ויותר מוקדם כבר יוצאים למסגרת ולא מקבלים בבית את מה שאמורים לקבל. אז נכון, הם הופכים להיות מאד מוקדם עצמאיים אבל בתור מבוגרים הם כל הזמן מחפשים את הילדות.

כיום אנחנו חיים במצב של חסר גדול בחום.

חום ושייכות הם הכרחיים עבורנו כבני אדם. אנחנו לא מסוגלים להתקיים בלעדיהם. במידה ואין לנו חום ושייכות אנחנו עושים המרות לדברים אחרים שישמשו כפיצוי. לדג' אם אנחנו רוצים אהבה ואין לנו, אנחנו נוכל ללכת לאוכל. ודרך האוכל נמצא את הסיפוק.

זה אומנם לא יהיה בדיוק מה שאנחנו מחפשים אבל זה יהיה "כאילו". זאת תהיה המרה לצורך הבסיסי שלנו בחום.

חום = החלק החומרי, הפיזי של האהבה. היכולת לממש את האהבה דרך החושים באמצעות מגע, מילים רכות, חיוך , מבט אוהב ועוד.

החום נותן לילד את תחושת הביטחון. את הביטחון בקיום שלו. את הביטחון בהישרדות שלו. את הידיעה שמי שאוהב אותו בגלל מה שהוא, לעולם לא ינטוש אותו.

הילד חש ביטחון כאשר הצורך שלו בחום מגיע על סיפוקו. ילד חש שהצורך שלו בחום הגיע על סיפוקו כאשר הוא מרגיש שייכות. כאשר מרגיש אהוב בגלל מה שהוא.

לכל אחד מאיתנו צורך בכמות בחום. אך לכל אחד מאיתנו הכמות הנצרכת שונה. כך שיכול להיווצר מצב שאני ואחי קיבלנו את אותה הכמות של חום מההורים. אחי ירגיש אהוב ומסופק. ואני ארגיש חסר. אני ארגיש לא שייך. וכל חיי אסתובב בעולם כאשר מה שמניע אותי זה הצורך בחום.

בהצורך בחום יעבור המרות ויתבטא בחיים שלי בדרכים שונות. כרדיפה אחרי הצלחות וכבוד, התמכרות לאוכל, אלכוהל, טלוויזיה, סרטים, אינטרנט, מין, כדיכאון. כריקנות פנימית. כבדידות רגשית או בכל דרך אחרת. כאשר המשותף לכולם הוא הבור השחור הפנימי הקיים בתוכנו כתוצאה מהחסר בחום שאנחנו סוחבים איתנו מהילדות.

כל אדם בכל גיל זקוק לחום, לאהבה ולשייכות. החום הוא זה שמייצר את תחושת השייכות והחיבור. אבל יש הבדל בין אם אני מרגיש רצון לחום או לצורך בחום. אם אני רוצה חום יש לי בחירה. אם אני צריך חום, אני חי בהישרדות. אם אני בהישרדות זה אומר:

1. שאין לי בחירה לגבי הצורך בחום.

2. שהצורך שלי בחום לא יכול להגיע לרוויה אמיתית. כיוון שטבעם של צרכים הישרדותיים שהם מקבלים סיפוק נקודתי ואחר כך מתעוררים שוב. לדג' אם אני רעב ואני אוכל, אני שובע ולאחר כמה שעות אני רעב שוב.

במידה ועד גיל 3 הגעתי לשובע בחום – הצורך בחום הופך לרצון. במידה ולא הגעתי לשובע בחום הצורך בחום נשאר צורך שממשיך ללוות אותי ולנהל את כל החיים שלי.

היכולת להתעלות מעל החסר בחום שמנהל אותנו, נמצאת בתהליך התפתחות אישית. בלקיחת אחריות על העולם הרגשי שלנו ולעשיית מאמץ במודע למען ההתבגרות הרגשית שלנו.

כיצד מתבגרים רגשית?

על זה תוכלו לקרוא כאן!