הרצאה על זיכרון או דמיון? חלום או מציאות? היה או לא היה?

הרצאה על זיכרון או דמיון? חלום או מציאות? היה או לא היה?

הפעם אני רוצה לדבר על הנושא של הזיכרון האנושי

וזה מתחבר לנושא של הסיבה של הסיבה והתוצאה שדיברנו עליו פעמים רבות.

ואדם זוכר שחווה משהו אתמול, והוא משוכנע שהוא זוכר, יש לו תחושה של רצף הזמן והוא בוודאות מספר את מה שקרה לו.

כמו גם קבוצה של מליון איש שזוכרים את אותו האירוע, והם משוכנעים שאכן זה קרה.

ואנשים בטוחים כי אם מליון זוכרים שאתמול זה קרה, אז בטוח שזה קרה.

ושכל אחד ייקח אירוע אחד שהוא זוכר מהעבר, ויחשוב, האם באמת האירוע הזה קרה?

ואם מספיק לו לאדם עצם העובדה שהוא זוכר את האירוע כי הוא אומר בטח, אני מרגיש שזה קרה

אז שיישאר עם ההרגשה שלו אם זה מספיק לו לחשוב שזה מה שאומר שזה באמת קרה.

אבל מי שרוצה לבדוק לעומק אם זה קרה, האם אתה מסוגל באמת להוכיח, האם זה מחויב שזה באמת קרה.

אולי אף על פי שאתה מרגיש זה לא באמת קרה? האם זה מחויב? ואלי תגיד זה לא מעניין אותי אם זה קרה או לא

מה זה רלוונטי, אבל זו כבר שאלה אחרת.

ושימו לב שאדם מדבר על משהו שקרה, הוא מדבר על תמונה מסוימת עכשיו, הוא מדבר על תמונה מלפני דקה

או מלפני 10 שנים, וזו תחושה מסוימת ביחס לתמונה.

ואתה מיחס לתמונה הזו תאריך מסוים, אבל עכשיו אתה חש אותו.

ונסו לדמיין משהו שיקרה עוד שבוע או עוד שנה, גם עכשיו ברע זה אתם מדברים על מה שיהיה

אז מה זה שונה מהתיאור של מה שהיה קודם?

ואדם יכול להגיד, כן, את מה שקודם אני מרגיש שזה קרה שאני מספר על זה, והתמונה של העתיד אני לא חווה שהיא קיימת.

ואין שום הבדל בים עבר לעתיד, חוץ מהתמונה שיש לו כרגע בראש.

לכן אדם אומר שהוא חווה תמונה בזמן זה או אחר.

גם ילדים מאבדים מהר את תחושת הזמן, כל התחושה לא מדוייקת אם זה קרה אתמול או לפני חודש.

וגם לאנשים מבוגרים קורה הרבה פעמים שנעלמת תחושת הזמן, יש ערפול.

ואדם אומר, אני מוכן להישבע שזה קרה, הוא מדבר על מה שנדמה לו כרגע שקרה.

אבל כל העבר כולו אבל כל העבר כולו, הכל מתרחש בראש שלך ממש עכשיו.

כל הדברים כולם, קורים ממש ברגע הזה, יש דברים שאתה "זוכר", ויש דברים שאתה עכשיו בכלל מדמיין שקרו

והם בכלל לא קרו אפילו עכשיו.

והזיכרון של האדם לגבי העבר הוא בסך הכל תחושה, אפילו בהיפנוזה משחזרים דברים שלא באמת קרו

ומה שאדם מתאר שקרה, זה לא ברמה האובייקטיבית, אלא ברמה הסובייקטיבית אתה מתאר את מה שקרה לך ברגע הקודם.

וזה אומר שכל הזיכרונות הם לא מחויב המציאות, אלא רק אפשרי המציאות.

זה שאתה זוכר, זה לא מחויב, זה שאתה מוכיח, זה לא אומר שזה קרה.

ומצד האמת, יש עוד נקודת הסתכלות, אדם יכול להגיד אתמול הייתי בירושלים, זה אומר לדוגמא לא הייתי בחיפהץ

אבל אולי היית גם בחיפה וגם בירושלים ואתה בכלל לא זוכר.

וכל מה שקורה לאדם זו רק תחושה, והתודעה קיימת רק ברגע הזה.

המאמר מאת אליעד ייעוץ + מאמן אימון אישי www.EIP.co.il | מרצה הרצאות ייעוץ אישי

הכנס לאתר ותהנה מעוד מרצה הרצאות בנושא אני, פסיכולוגיה, תודעה, יעוץ, הרגע הזה ועוד ...