בני כמה אתם מבחינה רגשית?

מתחת לתדמית היפה של האדם הבוגר שבנו, שוכן ילד קטן. עם עולם רגשי של ילד קטן. אנחנו נעלבים כמו ילדים קטנים, יש לנו צרכים ורצונות רגשיים כמו של ילד קטנים ואנחנו חווים דחייה ופוחדים מביקורת כמו ילד קטנים. בגיל הרגשי אנחנו תקועים בגיל צעיר מאד. ועל מנת להתפתח נפשית אנחנו חייבים ללמוד להתבגר רגשית. להתבגר ברגשות שלנו. להפוך אותם מרגשות של ילד קטן לרגשות של אדם בוגר ומפותח נפשית.

התבגרות רגשית נעשית באמצעות נתינת ביטוי מלא לעולם הפנימי שלנו. יש לנו עולם פנימי עשיר, יש לנו עולם רגשי עשיר. ואולי אנחנו אפילו מחוברים אליו. על מנת לאפשר לרגש להתבגר בעולם הרגשי שלנו, אנחנו צריכים ללמוד לקחת את העולם הפנימי שלנו ולבטא אותו החוצה.

ביטוי רגשי זאת היכולת שלנו לחשוף החוצה את הרגשות שלנו. ביטוי רגשי יכול להתבצע באופנים רבים כמו תנועה, מוזיקה, קול, ציור ועוד. אבל הדרך הבריאה ביותר והנכונה ביותר להבעה מלאה של הרגשות שלנו היא באמצעות דיבור ושיתוף של הרגשות שלנו.

ככל שאנחנו מסוגלים יותר לקחת את העולם הפנימי שלנו ולבטא אותו, החופש הנפשי שלנו גדל ויחד איתו גדלה הקבלה העצמית והבגרות הרגשית שלנו.

לנפש שלנו יש צורך בסיסי מולד, להתבטא. הנפש שלנו רוצה לבטא את עצמה. את כל כולה. היא אינה מבחינה בין צד אפל לצד מואר. ברגע שאנחנו מקשיבים ללב שלנו מקשיבים לרגשות שלנו, מופיע הרצון הפנימי שלנו לבטא את מה שקיים בתוכנו.

כיוון שרגשית אנחנו עדיין תלויים באחרים. ואנחנו חיים בפחד מתמיד שמה אחרים ידחו אותנו ולא ירצו אותנו, אנחנו רגילים לשפוט את הביטוי שלנו. אנחנו רגילים לבחון האם הדברים שאנחנו אומרים הם מספיק חכמים. מספיק מעניינים. נשמעים מספיק בוגרים וענייניים? כשאנחנו מסננים את עצמנו מפחד התגובה של הסביבה זה לא נקרא ביטוי רגשי. זה לא ביטוי עצמי. ביטוי עצמי מלא מתרחש רק כאשר אנחנו משחררים את החסימות ומאפשרים לכל מה שבפנים לצאת החוצה למרות הפחד משיפוט הזולת. כאשר אנחנו מעיזים לבטא את האני האמיתי שלנו. ללא יפיופים ומסכות. וללא סינונים.

כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו לומר את מה שמרגיש לנו גם כאשר הרגש שלנו הוא דבילי וילדותי בעיננו. כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו לשיר גם אם כל החיים ירדו עלינו שאנחנו זייפנים עולמיים. כאשר אנחנו מעיזים למתוח את גבולות הביטוי שלנו, אז מתחיל להתרחש תהליך ההתבגרות הרגשית שלנו. והגיל הרגשי שלנו עולה עם כל המשתמע מכך. וככל שאנחנו מאפשרים לעולם הפנימי שלנו יותר לבוא לידי ביטוי, החופש הפנימי שלנו עולה, המחיצות סביב הלב שלנו יורדות ואנחנו מתקרבים למהות שלנו ולאהבה שבתוכנו.

חשוב לדעת, שבנוסף לרגשות ולעולם הפנימי שנגישים לנו, קיימים בתוכנו מקומות תקועים של רגש שכרגע לא נגישים לנו. ועל מנת לבטא את עצמנו רגשית בצורה מלאה, שזהו התנאי ההכרחי לשמחה ולאהבה עצמית. אנחנו קודם צריכים ללמוד לשחרר את המקום התקוע הזה של הרגש הפנימי יותר, הקדום יותר.

אפשר לעשות זאת באמצעות מדיטציות/תנועה/יצירה/שירה/הרפיה ועוד כל מיני טכניקות לשחרור רגשי. אבל הדרך היחידה שתפוגג לעומק את התסכול הבסיסי והקדום ביותר. זה ביטוי רגשי באמצעות דיבור. ולכן זוהי גם הדרך הקשה ביותר. אם אנחנו באמת רוצים להתחיל לפנות מקום לאינטימיות ואהבה בחיים שלנו. אנחנו קודם צריכים להתחיל לשחרר רגש תקוע באמצעות דיבור ושיתוף מהלב. את התהליך אנחנו מתחילים בדברים העכשוויים שעליהם קל לנו יותר לדבר ומשם אנחנו מעמיקים פנימה בדיבור על רגשות עדינים יותר, על חסרים מוקדמים יותר ועל כאבים גדולים יותר.

כאשר אנחנו רוכשים את המיומנות של חיבור לרגשות שלנו ואת המיומנות של הביטוי הרגשי. אנחנו יכולים להמשיך ולהתקדם לשלב הבא. וזה לבטא מקומות עמוקים יותר בנפש שלנו. לבטא את התכנים שקיימים בתוך תת המודע שלנו, את התכנים שמנהלים את החיים שלנו ובעצם מהווים שכבת ביטון שחוסמת את הגישה ללב שלנו.

הרבה אהבה! לחיי ההגשמה עצמית המלאה שלכם,

חני