תסתכלו על הרצונות שלכם ותדעו מהם החסרים שלכם...

הרצון שלנו לקבל מתחיל כבר בהיותנו עוברים. כשאנחנו עוברים ברחם אנחנו רק מקבלים. מקבלים ולא נותנים כלום. הקבלה, ברורה מאליה.

כאשר אנחנו נולדים. כתינוקות אנחנו רוצים לקבל כבר דרך היניקה. לקבלה מצטרפת הנאה. הרצון ליהנות ממה שאני מקבל. תינוק ממה שהוא לא נהינה זה לא נחשב בעיניו. תינוק מראה את מה שרוצה לקבל. אך מבחינתו מחויבת להיות הנאה שמלווה בקבלה.

בתור ילדים – אנחנו עדיין רוצים לקבל. ילד הוא כמו דלי. ילד רוצה לקבל ללא עשייה שלו כלל. בתור ילד אני רוצה לקבל כי אני זה אני. אני רוצה לקבל בלי לבקש. רוצה לקבל בטבעיות בלי שאראה את הרצון שלי.

בנערותינו – אנחנו רוצים לקבל למרות שאנחנו מתנערים מההורים, מהמוסכמות החברתיות והביתיות. אני רוצה שיאהבו אותי ויתנו לי למרות שאני מתנער. רוצה שלא יתרחקו ממני בגלל ההתנערות.

בתור בוגרים – כבר נכנסת לנו בחירה לגבי הקבלה. אנחנו בוחרים מה לקבל ומה לא לקבל. אנחנו כבר יכולים להתגבר על הרצונות שלנו לקבל. לא כל דבר אנחנו כבר רוצים לקבל. וגם מה שאנחנו רוצים אנחנו מתגברים. לאדם בוגר יש יכולת בחירה בכל מה שקשור לרצון הטבעי לקבל.

אם לא התבגרתי רגשית. וברגשות שלי אני עדין תינוק או ילד. יש לי כמיהה עזה לקבל אך אני לא מסוגל להראות זאת. אני רוצה שיתנו לי כי אני זה אני. אני רוצה שיתנו לי בלי תנאים. ואני לא מסוגל להראות את הרצונות שלי. דבר שיוצר לי בעיתיות רבה במערכות אינטימיות כמו זוגיות והקשר שלי עם הילדים. בד"כ כלפי חוץ אני לא מפגין את הכמיהה שלי לקבל. יתכן ואני אפילו לא מעז להודות בה. בחוץ אני יכול אפילו להיות זה שנותן לכולם.

אך בבית, היכן שקשה לי להיות עם תדמית. מתגלה הרצון הפנימי שלי לקבל. הרצון לקבל לכשעצמו אינו שלילי. אך הרצון לקבל ללא היכולת להראות אותו, לבקש ולחשוף את הצרכים שלי הוא בעייתי כיוון שהוא גורם לי להיות כל הזמן בעמדה של אכזבה מבן או בת הזוג שלי. אך כיוון שאני לא מסוגל לחשוף זאת, אני אוגר את זה בתוכי ומתרחק מבן או בת הזוג שלי. ולאחר מספר שנים אני שואל את עצמי מה אני עושה במערכת הזוגית הזאת. כאשר אין ביננו שום קשר.

הבעיה היא לא ברצון לקבל אלא בחוסר היכולת שלנו לדבר על הרצונות הכמוסים שלנו ועל האכזבות והכאב שלנו. הבעיה היא שדווקא במקומות שאנחנו כ"כ משתוקקים לקבל אנחנו משדרים אדישות ומונעים את הקבלה העתידית שלנו.

המצב מחמיר כאשר אני בעצמי ילד קטן ברגשות ואני בתחרות סמויה עם הילדים שלי על הקבלה מבן או בת הזוג שלי.

מה עושים?

מתבגרים רגשית. מתחילים לחשוף את הרצונות שלנו. מתחילים לבקש. מתחילים להודות בצרכים שלנו. מתחילים לדבר על הרצון שלנו לקבל. על האכזבות שלנו ועל הקשיים שלנו.

לחיי ההגשמה עצמית המלאה שלכם,

חני