תודעה מהי, להתעורר מהחלום אל המציאות האמיתית, האם אני באמת קיים, יקומים מקבילים, חווית הפכים, לחיות לנצח

תודעה מהי, להתעורר מהחלום אל המציאות האמיתית, האם אני באמת קיים, יקומים מקבילים, חווית הפכים, לחיות לנצח

שאלה: מה היא התודעה?

אליעד: האם את הכול מבינה חוץ מהתודעה? התודעה היא דבר שקיים, גם השולחן קיים, גם הרצון קיים, אך מתחת לכול יש את הישות הראשונה. עד שלא תביני מה היא הישות הראשונה, לא תדעי מה היא התודעה. השאלה האמיתית היא מה זה, מה שקיים?

אני רוצה לקרב אותך להבין, אם את מבינה למשל מהו שולחן ואת לא מבינה מה זאת תודעה, אז ההבנה שלך לא נכונה. כי בתכלס השולחן והתודעה זה אותו דבר. הכול עשוי מאותו דבר, ואם לא תביני את הבסיס את לא מבינה כלום. אם לא תהיי בטוחה במשהו אחד, אז למעשה את לא יודעת כלום.

שולחן זה צורה של חומר, ותודעה זה צורה של משהו שהוא לא חומר. אני שואל מדוע את מבינה יותר מה זה שולחן יותר מאשר תודעה. מי קיים יותר, את כתודעה או השולחן?

שאלה: תודעה.

אליעד: נכון, לגביך את הרבה יותר ממשית מהשולחן. בחלום, כשאת חולמת על שולחן, האם הוא ממשי לך כמו השולחן שכאן? אולי את נרדמת לפני 10 דקות, ואת חולמת אותנו כאן? אין הבדל ממשי בין השולחן לחלום לבין השולחן שבמציאות. יכול להיות משהו ממשי, שאם אתה מרוכז במשהו אחר, לא תשים אליו לב, לכן ממשי זה כאשר אנו חושבים עליו. אם את חושבת שמשהו ממשי, זה בגלל שזה ממשי לגביך. כל מה שקיים, זה רק מה שקיים במוח שלך. כל מה שקורה ויקרה לך, זה קורה במוח שלך. החיים הם כמו חלום. אין הבדל בין החיים לחלום.

אם אתה חושב על החלום, זה נראה לך לא ממשי. אבל גם המציאות היא לא ממשית. אבל למעשה מה שקורה בחלום זה השתקפות של מה שקורה במציאות (במירכאות) שלנו. אז אם זה חלום, אז מה הוא הדבר האמיתי? אז אולי נגיד שיש עוד מציאות שאנחנו בתוכה, אבל מה הוא האמיתי הראשון שמתוכו נובעים כל העולמות?

אני, כאשר חיפשתי את עצמי, הייתי בטוח שיש עולם אחר, ובמקרה נפלתי לפה, ועכשיו אני רק צריך להתעורר מכאן. עכשיו איך תתעורר? למה האדם לא יכול להתעורר? כי אין מציאות אמיתית, כי כל זמן שאתה חווה נפרדות, אתה לא יכול בשום דרך להעלים את עצמך. מה יגרום לך לא להיות קיים?

כול הסיפורים של רבי נחמן, הם כדי להזכיר לך שיש עוד מציאויות, עוד עולמות. למשל אתה רואה עיר גדולה, וחושב איזה עיר גדולה, אבל אם תסתכל מלמעלה על העולם, תראה אין סוף מקום. המוח של האדם כל כך קטן שהוא לא קולט, שיש דבר ענק והוא משהו קטן ביותר. אבל כמה שהעולם נראה לכם גדול, הוא קטן לעומת הכלום. העולם נוצר מהמפץ הגדול, אבל המפץ הגדול הוא רק נקודה בתוך השום מקום. רבי נחמן אומר, שתאוות הממון היא זאת שמסתירה ממך את האמת. יש עולמות שלמים והתרחשויות, והאדם תקוע בדמיון שלו.

מה שאני רוצה להגיד שיש מציאות אחרת, כל העולם שלנו הוא השתקפות של משהו אחר.

למשל שאדם חולם חלום, הוא רואה השתקפות של מציאות אחרת, יש איזה עולם אמיתי, והוא רואה את ההשתקפות שלו. מה שאנו רואים פה, זה השתקפות של משהו אחר. זה אומר שגם אנחנו זה השתקפות של משהו אחר, אז השאלה היא מה הוא האחר. והרעיון הוא שצריך למצוא את השורש. למצוא איך הכול התחיל. העולם שלנו וגם החלום הוא השתקפות של השורש.

שאלה: איך יכול להיות כלום אם אין משהו? כי כלום הוא ביחס למשהו.

אליעד: לפני שהיינו קיימים, הכלום לא היה כלום, כי לא היה משהו להשוות אותו אליו. אחרי שאנו קיימים, אנו קוראים לכלום כלום, ולזה משהו. הכלום הוא לא הראשון, למה? כי אם קיים כסא אז הכלום לא הראשון, למה? כי אם יש כלום וגם כסא, אז יש מציאות שגדולה יותר מהכלום ומהכסא, שבתוכה יש, גם יש וגם אין.

בסוף מבינים שכול האפשרויות כולם קיימות כל הזמן, ואנחנו בכול פעם חווים צמצום. את למשל נמצאת כאן, את נמצאת בבית, את נמצאת ברחוב, ואת כל פעם צופה רק באפשרות אחת, מסך כל הצורות שקיימות כל הזמן.

שאלה: האם העולם נמצא תמיד בסופר פוזיציה.

אליעד: כן, אבל לא רק החומר, אלא גם המצבים התודעתיים, התובנות, הכול. אבל להגיד שהכול קיים בו זמנית, זה להגיד שקיים כלום, כי אם יש בכול מקום שולחן, ובכול מקום יש כסא, אז אין משמעות לשולחן ואין משמעות לכסא. למשל אני אליעד נמצא כרגע כאן, ונמצא ביקום אחר בצורה שונה קצת, יש אין סוף אפשרויות לאליעד, ואני כאן, רק אחת מהאפשרויות. אבל אם אתה בכול מקום, אז אין משמעות לך, כל המשמעות שלך היא שאתה לא נמצא בכול מקום.

למשל אדם מפחד שיקרה לו משהו רע, הוא צריך לדעת שעכשיו קורה לו משהו רע בעולם אחר. או שאם הוא רוצה להשיג משהו, כרגע הוא משיג את זה בעולם אחר. רק התודעה שלנו מחליפה תמונה. אם ניקח את כל התמונות ביחד, נקבל מסך שחור, שזה כלום.

כול זמן שאתה מפריד בין היש לאין, אז תמיד תהיה לך שאלה. בסוף אם תבין שזה גם יש וגם כלום, אז הגעת להבנת האחד. אם אתה אומר שהיש עשוי מאין, אתה עדיין בשאלות. אבל האמת היא שזה לא עשוי אלא זה אחד. זאת לא ראייה בעין, זה איך אתה רואה בתוכך.

אם אתה מבין שכול המצבים קיימים כל הזמן, זה נותן לך שקט נפשי. למעשה הכול קיים ואתה רק נע בין המצבים. כך שאם אתה רוצה להשיג משהו, זה כבר נמצא.

מה מטרת הדיבור הזה? לשנות לך את החוויה של הנפרדות. למרות שקיימים כל האפשרויות, הרי את קיימת כמבינה, ובמקום אחר את קיימת כאחת שלא מבינה, ובכול זאת אני מסביר לך את זה. זה אין סופי, ואת אחת מכול האפשרויות.

אם תצליחי להבין שהכול נמצא בכול מקום, אז מעצמו ייעלמו לך כל השאלות. ההבנה שהכול אחד, פותרת לנו את כל השאלות.

אם תשימו לב, לכול השאלות יש מכנה משותף, שזה שני ישויות, כל השאלות נובעות מזה שיש לך בראש שניים. כל משפט, מחשבה, רעיון, כי יש בראש שניים, אני ולא אני. כל זמן שאדם מפריד בין היש לאין, תמיד יהיו לו שאלות, והתשובה היא שהיש והאין זה אחד. אתה חושב שזה שניים, אבל זה אחד. ככול שיש לך יותר שכל, אתה חווה את זה יותר, ותבין את זה יותר.

אני רוצה לתת דוגמא, שאם יש לך יותר שכל, אתה חווה יותר את החיים כמשחק. למשל האדם עושה דרמה שאם יפטרו אותו, לא יהיה לו מה לאכול, והוא ימות. הוא עושה הפרדה בין חיים למוות. אבל אם הוא מבין שבין כה וכה הוא ימות, הוא עדיין ימשיך לעבוד, אבל הוא מבין שזה כמו משחק. זה לא נשמע כל כך גרוע לא לעבוד, אתה מגיע להשתוות. אם אתה חווה שזה כבר לא משנה, אז החיים שלך נהיים פשוטים יותר.

שאלה: מהי פירוש המילה תודעה?

אליעד: הישות שמודעת לקיומה, זאת התודעה, שזה את. את התודעה. יש ישות שמודעת לעצמה שלפעמים אוהבת ולפעמים לא אוהבת.

שאלה: האם אפשר להחליף חוויה?

אליעד: כרגע אתה חווה חוויה מסוימת, כל חוויה שתחליף, לא תהיה מרוצה ממנה. אפילו אם תדמיין שאתה רק שמח, אתה תראה שזה ימאס לך. אם תדמיין שיש לך את כל מה שאתה רוצה, בסוף תראה שגם רע לך. תרגיש שאין משמעות לחיים שלך. באם תחווה חוויה טובה או רעה, בסוף שניהם ימאסו עליך. אתה בעצם רוצה לצאת מהנפרדות של החוויות.

יש חוויה שיש בה את שתי החוויות ההפוכות בו זמנית, והיא חוויה אחת, שהיא חווית האחדות. חווית האחדות היא שאתה חווה שהכול אחד ולא אחד בו זמנית. להרגיש שאתה הכי שונא משהו ובו זמנית להרגיש שאתה הכי אוהב, זה למעשה להרגיש כלום כלפיו. באהבה מוחלטת, הישות השנייה נכללת בתוכך, ואתה לא חווה שום דבר אליה, וכך גם בשנאה מוחלטת. אחדות אמיתית זה, אתה חווה כלום וגם חווה אהבה או שנאה מוחלטים. אחדות אמיתית זה לחבר את האין, שזה שום רגש, לרגש, בו זמנית. גם בו זמנית חווה משהו כלפי הדבר, וגם חווה אחדות מוחלטת.

שאלה: איך משנים את החוויה?

אליעד: על ידי הבנה. יש חוויה שזה טוב וזה רע. אז קודם אתה צריך להבין שהמהות היא אותו הדבר. ואחר אתה מבין שזה גם וגם. אם היית מסתכלת על הבקבוק, ומבינה שזה כלום כרגע, אז היית מבינה שכרגע את מסתכלת גם על כלום וגם על בקבוק.

אם למש את מדברת עם אדם וכועסת עליו, האם את חווה שאת הכלום, מדברת עם הכלום, ולכן חווה כלום? אם היית כועסת על מישהו, והיינו עושים פלאק, והאיש היה נעלם, האם היית ממשיכה לכעוס? לא. כעס זה טוב, טוב לכעוס, טוב להתעצבן, בתנאי, שאתה בו זמנית נמצא גם בחוויה של אחדות. אבל אם התודעה שלך נמצאת רק בתוך החלום שלנו, אז כל מה שאת חווה, זה יש ואין, ועל היש אני כועסת, ועל האין אני לא כועסת

אבל אם התודעה שלך תצא החוצה, ותהיה בשני מקומות בו זמנית, שלא במקום אחד יותר מהמקום השני, תמיד תחווי את הכלום, ותמיד תחווי את היש בו זמנית, אז את עדיין תכעסי, הכול יהיה אותו דבר, אבל זה רק בחצי ממך, בחצי השני את תהיי באחדות מוחלטת, ואז זאת חווית השלמות. את גם תהיי וגם לא תהיי באותו זמן. את קיימת כרגע גם כנפרדת וגם כלא נפרדת. אם החלק שלך הנפרד יבין שהוא גם נפרד וגם לא נפרד, את תהיי בחוויה של קיימת ולא קיימת שזאת חווית האחדות האמיתית.

אני למשל לא צריך להזכיר לעצמי שיש כלום, בתוכי אני חווה את החלק הזה, שלא קיים כל הזמן, ובגללו כל מה שאני חווה נעשה נחמד יותר.

למעשה הכול זה שקר, אפילו שאדם אומר שהוא אוהב משהו, הוא לא רואה את הצד השני ששונא.

רבי נחמן אומר, בין חיים ומוות אין הבדל, זה רק עניין של מרחק. חיים נצחיים יש רק לשם יתברך, כי הוא חי לנצח, מה חי לנצח? המהות של האדם. המצוי הראשון שהוא אלוהים. ומי שנכלל בשם יתברך, חי חיים נצחיים. למעשה הוא רוצה לגרום לאדם לחשוב, איך להיות אלוהים. ויש שלמות רק לשם יתברך, ומי שנכלל בו, חי חיים נצחיים. למעשה האדם רוצה את חווית השלמות שרק לאלוהים יש אותה. למעשה הוא אומר, אל תנסה לחפש את השלמות, כי לא תשיג אותה. רק אם תהיה אלוהים תוכל לחוות את השלמות.

שאלה: תסביר את חווית ההפכים.

אליעד: חיים ומוות, שני הפכים, בסוף יש מכנה משותף אחד, שמאחד את הכול. יש מושג שנקרא חיים ויש מושג שנקרא מוות, שניהם צורות של יש ואין חיים. יש מציאות שיש בה מושג של מוות וההפך זה חיים. זה שני צורות. במציאות שהיא אחת, יש בה חיים ומוות, המציאות מכילה בתוכה את החיים ואת המוות, ובגלל שזה בתוך אותה מציאות אז זה אחד.

האם את מבינה שיש משהו שהוא תמיד קיים? חייב להיות קיים, ואם נעלים אותו אז משהו אחר יהיה קיים. האם את מבינה שכול שאר הדברים עשויים ממשהו? האם את מבינה ששום דבר לא מחויב המציאות חוץ מקיומו של המצוי הראשון? האם את מבינה שהמצוי הראשון הוא המהות של כל הדברים? אז זה אומר שכול הדברים עשויים מאותו דבר.

שאלה: למה אני לא חווה את זה?

אליעד: בגלל שאת לא מתייחסת לחיים והמוות כצורות של מציאות. בחיי היום יום שאומרים לך תיזהרי שלא למות, את לא חווה שזה רק שינוי צורה. את חווה את החיים והמוות כשני דברים ממשיים ורציניים, ולכן את לא חווה זאת. אם היית רואה מישהו שהרגו אותו, והיית מבינה שזאת רק תמונה, אז זה לא היה מלחיץ אותך כל כך. את לא מבינה זאת כי את לא מבינה שזה רק צורה.

אם היית מבינה שהתמונה היא כמו אדם כמוך, אז למעשה היית מבינה שזה רק צורות שונות של אותה מהות. זה עניין של הבנה. קודם כל להבין שהכול זה אחד, האדם והבהמה זה אחד. אחר מבינים שמדבר, חי, צומח ודומם זה אחד. לפני זה אתה מבין שאין הבדל בין ערבי ליהודי. אתה מבין שאין הבדל בינך להיום לבין אתה לפני שעשית תואר ראשון. אין הבדל בין יהודי לגוי, מתחילים לצמצם פערים, לא משנה אם תצליח בעבודה או לא, לא משנה איזה סרט תראה, לא משנה איפה תגור, לא משנה מה אני יעשה, אין הבדל בין גברים לנשים, אין הבדל בין חלום למציאות, אין הבדל בין מה שנמצא לבין מה שלא נמצא, עד שבסוף הוא רואה שבמקסימום זה רק שתי צורות.

התהליך הוא להיות אמיתי. כל החיים של האדם מושתתים על הבדלים. הוא עושה פעולה מסוימת כי הוא חושב שיש הבדל בין זה לזה. עצם זה שהוא הולך ברחוב ורואה עמוד וכביש הוא רואה הבדל, בכול כאן יש הבדלים, וברגע שאתה מתחיל להשתמש בשכל, ומבין שאין הבדלים, אז אתה מגיע לחוויית האחד.

למה האדם סובל, בגלל שיש לו מחלת האמונה, זאת המחלה הכי קשה, שקשה לצאת ממנה. כשאדם מאמין, אין שום אפשרות לתקשר איתו, אי אפשר לנהל איתו שיחה. יש בבתי משוגעים הרבה אנשים שמאמינים שרודפים אחריהם, ואומרים להם, לא רודפים אחריכם, אבל הם אומרים, אנחנו מאמינים שרודפים אחרינו. אולי בכול זאת רודפים אחריו ביקומים מקבילים, בכול אמונה יש שמץ של אמת. אבל הוא לא מבין שזה ביקום מקביל, הוא חושב שכאן רודפים אחריו.

האדם מאמין לעצמו, אתה רואה שולחן, לא פיל, נכון? אני אשאל אותך האם יש כאן שולחן ולא פיל, תגיד נכון. זה בגלל האמונה, אתה מאמין לעיניים שלך, אתה מאמין לחוויה שלך. אתה אומר זה אני וזה לא אני, כי כך אתה מרגיש, אבל אם אתה אומר, מי אמר שנכונה ההרגשה שלי? אולי היא לא אמיתית? אם אתה מאמין, למה שאתה מרגיש, אז אתה סובל.

ואחרי שאתה מאמין לרגשות שלך, אז אתה רוצה דברים מסוימים ולא רוצה דברים אחרים, ומתחילות להתפתח אצלך רעיונות, אבל מי אמר שמה שאתה מרגיש נכון? אולי לאדם לא אכפת אם זה נכון או לא נכון, אבל אם המציאות מספיק מציקה לו, אז הוא יתחיל לשאול, האם זה נכון? הוא מתחיל לפקפק בתפיסה של עצמו.

שאלה: אני רואה פה בקבוק וכוס, ומצד שני אתה אומר להיות אמיתיים, אז איך אפשר לתרגל מה שאתה אומר?

אליעד: מבחינתך את רואה פה בקבוק וכוס, נכון? בחוויה שלך את 100 אחוז בטוחה שיש כאן בקבוק וכוס? איך את בטוחה? אולי את רק חושבת וזה לא נכון?

שאלה: יכול להיות.

אליעד: היכול להיות הוא זה שיכול לפתוח לך את השכל.

אנחנו מנסים להבין מה הם התמונות האלו, כמו מחשבות, רצונות פחדים, אני כועס מתמונות, אבל מה הם התמונות. מה זאת המציאות הזאת?

רבי נחמן אומר, שמי שרוצה לדעת את האור האלוהי, צריך לפחד מהשורש. אתה למשל מפחד מאריה, אתה צריך להבין מה זה האריה הזה, מי שלח אותו לפה, מי מפעיל אותו? אז אתה בטוח שיש פה אריה, אז השאלה הבסיסית היא, האם יש פה אריה? אדם אומר, אני מפחד שאהיה בדיכאון עד סוף ימי, אבל האם באמת המציאות הזאת קיימת? אתה סגור שהמציאות קיימת ולכן אתה מפחד, אבל מי אמר שזה קיים.

אם היית סגור על זה שזה אחד, אז לא היית מפחד. אם היית בטוח שאתה אלוהים, לא היית מפחד משום דבר. אם מישהו פוגע בך, זה אתה שפוגע, אז מה יכול לקרות לך. ואז אתה חי לנצח.

השאלה הבסיסית ביותר היא, האם מה שאני חווה זאת האמת? אם אני שואל ברצינות, האם יש פה שולחן? למעשה אני שואל, האם יש פה משהו אחר? בחושים את רואה שיש שולחן, אבל אם את מטילה ספק בחושים, אז אין פה שולחן יותר מאשר אריה, נכון?

שאלה: למה להטיל ספק?

אליעד: אם השולחן לא מציק לך, אז אל תטילי ספק בשולחן, תטילי ספק במה שמציק לך. את למשל לחוצה ממשהו, תשאלי, האם זה באמת קיים? תשימו לב, אנחנו פה מטילים ספק, בשולחן למשל, שזה להטיל ספק בחוויית החושים. אבל יש חוויה יותר פנימית מהחושים, וזה השכל, ולכן צריך להטיל ספק בשכל. מה שבסוף צריך להטיל בו ספק זה בחוויה האישית שלך, האם אני קיים באמת? אני מרגיש שאני קיים, אבל האם אני באמת קיים? אולי אני רק חושב שאני קיים? אולי אני קיימת וגם לא קיימת בו זמנית?

שימי לב, את כרגע קיימת, אם לא היית קיימת לא הייתה לך בעיה, נכון? כן. אני אגלה לך סוד, את כרגע קיימת וגם בכלל לא קיימת. את שואלת מה זאת אומרת, איך אני יכולה לחוות זאת? על ידי שתשאלי את עצמך, האם אני באמת קיימת? ואם באמת תשאלי את השאלה הזאת, תגלי שאת גם בתוך החלום, וגם חולמת את החלום. שאת גם פה וגם שם. שאת בכול המקומות וגם פה. בסוף תחווי שאת גם וגם.

להבין שהכול זה אותה מהות, זה לא החוויה של הכול אחד.

חטא האמונה, הוא החטא הנורא ביותר. קודם כל אתה מאמין לחוויה הסובייקטיבית שלך, שאתה רק קיים, ומכאן מתחילות הצרות. ברגע שחשבת שאתה קיים, נכנסת לכלוב ומכאן מתחילות כל הבעיות. אם רוצים לצאת מכאן, צריך לבדוק האם אנו קיימים. כי אם נראה שאנחנו לא קיימים, יצאנו מפה. מה הבנתם?

שאלה: שהשאלה העיקרית היא, האם אני קיים?

אליעד: או מה מהות הקיום שלי? מה זה קיימת? מה זה אני? מה זה אומר? ואז רואים שאנו לא קיימים, ואז חווים זאת.

רבי נחמן אומר, שאם אתה רוצה לדעת את אלוהים, תחקור מה זה אלוהים. אם אתה רוצה להפוך להיות כלום, אם אתה רוצה להיות האחד? תבין מה היא האחדות הזאת, ואז תהפך לאחדות. הדרך להיות אלוהים היא, על ידי שתדע אותו. עיקר האדם זה השכל, היכן שהתודעה שלך נמצאת. אם התודעה שלך מרוכזת באחד, כל היום, אז אתה חווה את האחד כל היום. מה שהאדם חושב זה מה שהוא חווה.

רבי נחמן ממשיך, וכול החסרונות של האדם, זה בגלל שאין לאדם שכל. אם הבנת שסופו של תהליך תלוי במה שאתה רוצה, אז מה שאתה רוצה, זה מה שאתה מבין. ואז תלך אחרי השורש, שזה שהכול אחד. יש למשל אנשים שאין להם הרבה שכל, אבל יש להם הרבה דברים, אבל רבי נחמן אומר, שכול מה שיש להם לא שווה כלום. ואתה סתם טיפש שחושב שיש להם. וכן להפך.

המאמר מאת מאמן אימון אישי + ייעוץ אליעד - www.EIP.co.il | מרצה הרצאות ייעוץ אישי

הכנס לאתר ותהנה מעוד מרצה הרצאות בנושא הישגיות, חוויות, תובנות, להטיל ספק, מהות ועוד ...