השמות השונים לחג השבועות ומקורותיהם

ארבעה שמות לחג, החל ב-ו' בסיוון והנמשך יום אחד בארץ-ישראל, (ובחוץ-לארץ - שני ימים):  חג השבועות, חג הביכורים, עצרת, חג מתן-תורה.

 השם חג השבועות מקורו בשבעה השבועות של ספירת העומר, שאנו סופרים מחג הפסח ועד ו' בסיוון, הוא היום החמישים. הסבר נוסף לשם זה, כי שמו לא חג השָבועות (ש' קמוצה) – כי אם חג השְבועות (ש' שווּיה) – שכן שתי שבועות קשורות בתאריך זה:

א.      השבועה, שנשבע עם ישראל בעת קבלת התורה למרגלות הר סיני, כשהכריז "נעשה ונשמע!";

ב.      השבועה, שנשבע ה' במעמד זה שלא יחליף את עם הסגולה, שבו בחר, ולא ימירנו לעם אחר.

מקורו של השם חג הביכורים הוא בחובתו של עם ישראל לעלות-לרגל לירושלים בחג זה ולהביא לבית-המקדש מראשית ביכורי אדמתו – כביטוי של תודה לה', שהנחיל לו את נחלת אבותיו ומשביעו טובה. את הביכורים היו מביאים אך ורק מפירות שבעת המינים, שנשתבחה בהם ארץ-ישראל: חיטה, שיעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. הביכורים הובאו לירושלים ברוב עם ובחגיגיות רבה, וכל בעלי האומנויות שבעיר פסקו ממלאכתם ויצאו לקדם את פני שיירות העולים-לרגל. אחר כך מסרו העולים-לרגל את הביכורים לכוהן בבית-המקדש והיו קוראים "מקרא ביכורים", הכולל תמצית היסטורית של גלגולי עם ישראל עד לישיבתו בארץ-ישראל. "מקרא הביכורים" היה מסתיים במילות התודה: "ועתה הנה הבאתי את-ראשית פרי האדמה, אשר-נתתה לי ה'".

עצרת הוא שמו השלישי של חג השבועות, והוא שגור במקורות התלמודיים. שם זה בא להמחיש את הרעיון, שכשם ש"שמיני עצרת" הוא היום השמיני הנועל את חג הסוכות – כך חג השבועות הוא היום השמיני, הקשור ונלווה לשבעת ימי הפסח; ואכן, חיבורו אליהם הוא באמצעות שישה שבועות של ספירת העומר.

חג השבועות, כעצרת של חג הפסח, הוא גם הרקע לשמו הרביעי של חג זה – חג מתן-תורה. שם זה בא להדגיש, כי מאורע יציאת מצרים לא נועד אלא להיות הכנה למעמד הר סיני. בתפילות חג השבועות מציינים אנו בקביעות: "חג השבועות הזה, זמן מתן תורתנו". מדוע מתן תורה – ולא חג קבלת התורה? ההסבר בא להדגיש, כי נתינת התורה הייתה במועד קבוע, ואילו קבלתה חורגת מכך, ומשתרעת ומתמשכת על-פני כל ימות השנה ולילותיה. חז"ל נחלקו בדעותיהם, אם מתן-תורה היה ב-ו' בסיוון, או ב-ז' בו; אך להלכה אנו מציינים את מעמד הר סיני ב-ו' בסיוון.