לקנות או לא לקנות - זו השאלה...?

הסירו דאגה מלבכם, אין לי כוונה של ממש לקשר בין הכתבה לבין המחזה השיקספירי הידוע. הדמיון בכותרת עם "To be or not to be" המפורסם - הוא הדבר האחרון, אשר מאחד ומייחד את שניהם, או אולי לא? בואו ונבדוק...

בשלב מסוים של חיינו הבוגרים כולנו מגיעים לנקודה, שממנה כבר אין דרך חזרה - השאיפה לבית (דירה) משלנו ללא דיירים נוספים תחת אותה קורת גג: אחים קטנים או שותפים, הורים או הורי בן או בת הזוג, ופשוט רוצים משק בית בנפרד ויחידה עצמאית לכל דבר.  אך מה עושים לאור הנתונים הסטטיסטיים המראים כי בין 70% - ל- 80% מאוכלוסיית ישראל אינם מסוגלים להרשות לעצמם להגשים את חלומם לרכישת דירה ללא ליווי פיננסי של המערכת הבנקאית, או במילים פשוטות - ללא לקיחת משכנתא?

על קרקע פורייה זו התפתח בזמן האחרון תחום הייעוץ לנטילת משכנתאות - כמות היועצים, כותבי הספרים, הכתבות והטורים וסקרי השוק המתקיימים בנושא - הולכת וגדלה מיום ליום. כולם מנתחים את שוק המשכנתאות שתי וערב ויוצאים מגדרם על מנת לקבוע בעבור הלווים את מה שהם עצמם (ואף אחד, בעצם) לא יכולים לקבוע.

הקלות בה מתקבלות המסקנות והעצות, פשוט מפתיעה, בלשון המעטה. מרבית העוסקים בתחום מנסים לפלח את האוכלוסייה לפי פרמטרים של הון עצמי והכנסה נטו של המשפחה, ערך הנכס הנרכש וכו'. (אגב, ההשוואה לגבי כדאיות הקנייה היא תמיד ביחס לעלות השכירות על אותה דירה המיועדת לרכישה, והפניית סכומי כסף חד פעמיים אשר היו מיועדים להחזרי משכנתא, עבור השקעה אלטרנטיבית כלשהי). אך עדיין ישנם אין ספור פרמטרים, משתנים ובלתי ידועים, אשר קשה לקחת בחשבון מראש. 

כמעט אף אחד מהיועצים למיניהם, אינו מתייחס לסביבה הכלכלית, אשר יכולה להטיב או להקשות על תנאי העסקה. כך למשל, איך אפשר לחזות את ערכו של נכס, כאשר איש אינו יודע כיצד ייראה שוק הנדל"ן בעוד עשור או אפילו בעוד שנה? - ראו תנופת העלייה לארץ בשנות ה-90, אשר כמעט הקפיצה את מחירי הנדל"ן. ואיך ניתן לנבא את עתודות הקרקע בישראל? 

הגוף היחיד בישראל שמנסה לנתח את האווירה הכלכלית, הוא בנק "הפועלים" אשר בנה את המודל של מדד רוכשי הדירות, המבוסס על גובה המשכורת הממוצעת במשק, מחירי הדירות ותעריפי הריבית על המשכנתאות.

אך יותר מכל דבר אחר נשכח ממערכת השיקולים ההיבט הפסיכולוגי של נושא רכישת דירה בישראל - היבט, אשר ברוב המקרים משפיע על ההחלטה כמעט באופן בלעדי. כל המומחים בנושא מתבססים בעצותיהם (ואני האחרון שיזלזל בכך) על חישובים יבשים של עלות מול תועלת, ושוכחים שבישראל קיימת מנטאליות שונה מזו הקיימת בארה"ב ובגרמניה, למשל - שבארץ דירה אינה רק מקום מחייה, אלא - במובן מסוים, מהווה סמל להצלחה והגשמה עצמית.

שלא תיווצר כאן אי-הבנה - גם אני בעד העיקרון המנחה לגשת לעסקת רכישה עם ההון העצמי הגדול ביותר שניתן לגייס לטובת הרכישה, ועם ההכנסות הגבוהות ביותר, אך תמונת המציאות בארץ מראה כי הישראלי הממוצע אינו מסוגל לסגור את הפער שבין הרצוי למצוי - בין היכולת הכלכלית ובין גודל ההוצאה על רכישת דירה.  

המציאות הכלכלית בישראל מכתיבה תנאים שונים מאלה המופיעים בחישובים התיאורטיים. ברוב המקרים השנים חולפות, המשפחה מתרחבת ואיתה גדלות ההוצאות, יכולת ההשתכרות קטנה בהדרגה וישראליים רבים מדי מוצאים עצמם בגיל מתקדם ללא דירה וללא חסכונות המספיקים לרכישת דירה. הם נאלצים להעביר את משפחתם ורכושם מדירה לדירה, ומסביבת מגורים אחת לאחרת, על כל המשתמע מכך: שינויים תכופים בסביבה החינוכית של ילדי המשפחה, התאמה מחודשת למקומות העבודה של ההורים, שינויים בסביבה החברתית והתרבותית של כל בני המשפחה ועוד.

כמובן, שעצם רכישת הדירה מהווה, מעבר למקום מגורים עכשווי, והון התחלתי לדורות הבאים, גם סוג של "תוכנית חיסכון בכוח", כיוון שלאחר תום התשלום על הרכישה, לרשות המשפחה וצאצאיה עומדים לא רק הנכס עצמו, אלא אף הכספים אשר, בהיעדר נכס למגורים היו  מוקצבים לתשלום דמי שכירות בעתיד, ומנקודת מבט גלובאלית יותר - לצמצום ממדי העוני במדינה.

ואם נחזור, לסיכום, לשאלה הרטורית אשר נשאלה בכותרת (שאלה שהגישה אליה אינה יכולה להיות כלכלית בלבד, למרות יתרונות מסוימים בגישה זו) - נרצה או לא נרצה, ההיבט הפסיכולוגי קיים בהחלטה של כל משפחה ורק היא תקבל את ההחלטה "לקנות או לא לקנות" על בסיס שיקולים אינדיבידואליים ולא רק על בסיס הכדאיות הכלכלית של התהליך עצמו.