תסריטאי – הכסף נמצא בקומדיות!

תסריטאי – הכסף נמצא בקומדיות!

נושא המאמר, שלושת האלמנטים הבסיסיים בכל קומדיה.

 קומדיה מאז ומתמיד נועדה לקהל הרחב, הסיבה היא שזו צורה קיצונית של בידור. ובידור זה שם המשחק כדי למשוך רייטינג. גם הסרטים האיכותיים שגורמים לנו לאמץ את הראש מספקים בידור. לא תמיד יהיה זה פישנזון שחוטף דלי מים או יודל'ה שחוטף מכות מהמציל. לעיתים הבידור יגיע דרך הראש כמו בסרט ממנטו ויגרום לנו להרגיש חכמים ולצאת מהסרט עם פלונטר בראש. אבל תמיד חייב להיות שם בידור! בדרך כלל משלבים בין השניים ובכך גורמים להרחבת הקהל, האינטלקטואלים מקבלים ערך בידורי מסוג אחד ושאר העם נהנה מאקשן קיצוני, מלחמות, מכות ודם. היופי בקומדיה הוא שבדיחות פיפי קקי מצחיקות את כולם ולא בהכרח פוגעות באיכות הרעיונית. סאות'פארק היא דוגמא חיה לכך.

 דבר נוסף שזה המקום לציין הוא שחוש הומור בלבד לא מספיק כדי לצלוח פרק קומי איכותי ובטח שלא סרט פיצ'ר. הסיבה טמונה בעובדה שתחת הבדיחות ישנו מכניזם מבני המכיל מתח ושגורם לנו להמשיך לראות את הפרק. הבדיחות לבד ללא הקונטקסט לא יצליחו להחזיק אותנו מול המסך ובנוסף כאשר הפרק מכיל מבנה יצוק ויציב התסריטאי מגלה שהמבנה מספק לו את הבדיחות וזה אינו צריך לאמץ את מוחו הקודח בלחפש אותן מחוץ לדף. כאשר הבדיחות מגיעות משם הן חלק אותנטי ואורגני הבוקע לבדו מהפרק. 

 לפני שאגע בטיפ הראשון במאמר והוא שלושה האלמנטים הבסיסיים ביותר שיש בכל קומדיה, אגע תחילה במבנה הדרמתי שנמצא בכל קומדיה טובה. ישנן מספר תיאוריות לגבי מבנה שלכאורה סותרות אחת את השנייה אך בסופו של דבר מדובר באותה קפסולה שכל תיאוריה מאירה מכיוון אחר. לכן צריך ללמוד את כולן. את אותו המבנה הפיץ בעולם מנטור הוליוודי לתסריטאות בשם ג'ון טרובי. בישראל שמו עדיין לא מוכר ולכאורה נראה שנמצא בפיגור אחרי סיד פילד ורוברט מקי אך למעשה מצאתי שהתיאוריה שלו, לא רק שמשלימה את שניהם אלא נותנת את הכלים הכי קונקרטיים והכי יעילים לכתיבה. טרובי נכנס למחוזות מהותיים שסיד פילד ורוברט מקי הותירו מעומעמים ומפלח אותם בצורה שקיפה לפלחים פלחים, רק תשתמש!

 תחילה טרובי מציין שקומדיה זו אכן הכתיבה הכי פופולארית ושכולם בשוק מחפשים אותה כל הזמן. וכנראה שכך יהיה תמיד. לא אציין כאן את כל השלבים של טרובי, לכך אקדיש מאמר מיוחד אך אגע בבסיסיים שבהם.

 החלק הראשון במבנה הוא צורך, צורך הוא למעשה החלק החסר בנפשו של הגיבור שעלילת הסרט באה למלא. ידוע לכולנו שבכל תוכנית גמילה השלב הראשון הוא הכרה בבעיה. הצורך הוא השלב שלפני בו הגיבור טרם נכנס לתוכנית הגמילה וטרם מודע לעובדה שיש לו בעיה. בדרך כלל בשלב הזה הגיבור עסוק בלנסות ולישר את העולם העקום ומאשים את כל הסביבה בבעיותיו. לדוגמא – ילד הסובל מהשמנת יתר ונדחה על ידי הילדים. אותו ילד דוחה אותם חזרה ומחליט שלהיות לבד זה הכי טוב ושהעולם דפוק.

 בלבול שלעיתים קיים אצל כותבים הוא בלבול בין צורך לחולשה. במקרה של הילד שתיארתי כאן בכוונה לא ציינתי את סיבת ההשמנה. במידה ומדובר במחלה או בתכונה מולדת אין מדובר בצורך אלא בחולשה, עקב אכילס. במידה ומדובר בילד שפשוט אוהב לאכול, אזי הפתרון נמצא בתוכו ואותה השריטה הופכת לצורך. הילד אינו מודע לכך שגרגרנותו גורמת לו להשמין.

 עתה נעבור למתנה שטרובי נתן לעולם והיא צורך מוסרי שזהו דפוס ההתנהגות הלקוי שנובע מאותו הצורך. במקרה שלנו דפוס ההתנהגות הלקוי הנו העובדה שאותו הילד דוחה את החברה ומעדיף חיי בדידות. שימו לב שאכילתו של הילד יכולה בעצמה להיות הדפוס הלקוי שמחפה על צורך אחר. לדוגמא ילד שאימו מתעללת באחיו מינית ופוחד שביום מן הימים תעבור אליו, מחליט לאכול הרבה כדי להשמין ולדחות אותה. בסרט הזה האכילה אינה צורך אלא ביטוי לדפוס לקוי כשם שבמקרה הראשון דחיית הילדים מצדו של הילד הנה דפוס התנהגות לקוי.

 עתה נעבור לחלק האופטימי של הקומדיה. נחזור לאכילס והעקב. העקב זו החולשה ובוא נאמר שעתה אכילס צולע בצורה מצחיקה, זהו דוגמא להומור הנובע מהמבנה! הכותב יכול כאוות נפשו להתעלל בצליעה של אכילס ולתקוף אותה מאלף כיוונים, זה תמיד יצחיק משום שהומור נובע מהמבנה.

 שלושת האלמנטים הבסיסיים בקומדיה לפי ג'ון טרובי –

 חיה – כאשר הגיבור מזכיר בהתנהגותו חיה. לדוגמא נניח שאכילס הולך בצליעה מסוימת עד שמתחיל לקפוץ על רגל אחת משום שאינו מסוגל יותר ולאחר שהתעייף נעמד כמו חסידה. פתאום מבחין שאכן נמצא בין להקת חסידות שדגות בנחל. עתה ישנה הקבלה בין אכילס לחסידות והקהל יצחק. ניתן ללכת עם כך שלב נוסף והוא שהללו דקות דגיגונים עם המקור שלהן ואכילס מתחיל לנסות לחקות אותן ולדוג בעצמו.

 ילד –  כאשר הדמות מתנהגת בצורה ילדותית, אזי מגיבה לסיטואציה ביותר רגש מהרגיל. במידה ואכילס יתעצבן על החסידות שבניגוד אליו מצליחות לדוג ולאכול את הדגים ויתחיל לרדוף אחריהן. התנהגות זו הנה ילדותית, במציאות אדם בוגר לעולם לא יתעצבן באמת על החסידות משום שמצליחות לדוג. אכילס שם יותר מדי רגש בצורה לא פרופורציונאלית ומתנהג כמו ילד. הקהל מזהה את העיוות ונוצר המכניזם של הצחוק.

 מכונה – כאשר הדמות מגיבה לסיטואציה בפחות מדי רגש. מכונה זה ההפך מהילד. נחזור לאכילס והחסידות. נניח ומשום מה אכילס מתקבל על ידי החסידות כאחד משלהן ואף אחד אינו מבחין שאכילס אינו חסידה וכולם מתנהגים כרגיל. החסידות ירדפו אחרי דגים ואכילס ביניהם וכולם סבבה עם העניין ולאף אחד לא נראה שמשהו כאן לא מסתדר עם המציאות. הדמויות מגיבות בפחות רגש ממה שהסיטואציה אמורה להיות ומגיבות בצורה מכאנית לעניין. גם המקרה הזה מעורר אצלנו את המכניזם של הצחוק.

 צורת המכונה לפי טרובי זו הצורה הפופולארית ביותר והיא נמצאת בשורש המבנה ברמת הסיפור הכולל, ברמת הסצנה ואפילו ברמת הדיאלוג. בנוסף על שלושת האלמנטים שטרובי הזכיר ישנו קורס שלם שלו באודיו. מדובר בארבע שעות חובה לכל תסריטאי שרוצה להיכנס לתחום.