קולנוע ותסריטאות - סאטירה.

איך לכתוב קומדיה סאטירית?

סאטירה הנה תת הז'אנר השאפתני ביותר של הקומדיה ולטעמי צורת הכתיבה הקשה ביותר שקיימת. בנוסף לכך היא גם אחד השטחים הבוסריים ביותר מתוקף היותה מותחת את קצה היכולת העלילתית עד לקצה. כדי להבין מדוע זו הצורה המסובכת ביותר עלינו להבין תחילה שזו הקומדיה שרוב רובה מתעסק בחקר האמונות והערכים בחברה ונשענת ברובה על הסברים מילוליים שנוגדים את שפת הקולנוע החזותית והשתקנית. עובדה זו שמה את כותב תת הז'אנר הזה מלכתחילה בעמדת נחיתות אל מול קומדיית האקשן למשל בה אין הרבה מחשבות ודעות והיא נהנית מיכולותיו של המסך הגדול רווי האפקטים.

כדי להגיע לשטח בו פועלת הסאטירה אסקור תחילה את שאר תתי הז'אנר כדי לעמוד את ההבדלים בינם לבינה. קומדיית האקשן כאמור נעה בין הגבול של הקומי והאקשן ועל הכותב להחליט מהו המינון המתאים לו. סוג זה של קומדיה אינו נכנס לנבכי הנפש או תחלואי החברה אלא נשאר ברמה השטחית של האקשן ומגישו בצורה הומוריסטית כדי לבדר את הצופה. אין בסרט כזה אמירה חברתית עמוקה משום שלא נועד לכך.

לאחר מכן ישנה קומדיית הצמד שאנו מכירים מסרטים סטייל נשק קטלני. קומדיית הצמד היא למעשה פיצולו של גיבור קומדיית האקשן לשניים. אם בקומדיית האקשן יכול היה הגיבור לנצח לבדו את הרעים, עתה כשהוא מפוצל – צריכים שני החצאים להתאחד כדי להשיג את אותה התוצאה המיוחלת. הספקטרום אמנם גדל מעט אך העלילה עדיין נשארת עד כמה שניתן שטחית אך עם זאת שומרת בסרטים טובים על דמויות עגולות באופן מינימאלי. הסיבה לשטחיות היא שהאחד מגיע על חשבון השני והעמקה אל תוך נפש הגיבור באה על חשבון האקשן והיצירה עלולה לפספס את מטרתה. בקומדיה זו העמקת הדמות מגיעה מהכיוון ששני הצדדים לומדים להעריך אחד את השני ולומדים להתנהל בתוך מערכת יחסים מינימאלית. השלב הבא הוא המעבר לקומדיה הרומנטית.

לפני שאמשיך במאמר אציין שאת מידע הרשום במאמר לקחתי מ-ג'ון טרובי אחד ממרצי התסריטאות המשפיעים בהוליווד והמובילים בעולם. טרובי המציא פורמולה מנצחת לכתיבת תסריט שלא פגשתי באף מקום. בנוסף אף מעביר קורסים על כל ז'אנר וז'אנר שקיים. ג'ון טרובי הוא שם שחובה לכל תסריטאי לדעת. לפחות למי שרוצה לגרום למפיק להתעניין בתסריט ולגייס מיליוני שקלים להפקתו והפצתו הארץ ובח"ול.  

אל טרובי התוודעתי לראשונה מצפייה בסמינר של דוב סימנס. סימנס הוא האיש שהיווה השראה לקוונטין טרנטינו ואשר הביא לאלפי יוצרים את השיטה שבנתה להם את הקריירה מאפס. דוב סימנס הוא הגורו הגדול ביותר של יוצרי הסרטים בהוליווד. סימנס מעביר לנו למעשה את השיטה שייסד היצ'קוק בסרטו "חבל" ומלמד אותנו ליישמה באפס עלות.

שיטתו של סימנס גורסת שיוצר בתחילת דרכו חייב ליצור סרט עצמאי בעלות של כמה אלפים בודדים כדי להתחיל את הקריירה. היצ'קוק התחיל כך עם חבל, טרנטינו התחיל כך עם כלבי אשמורת, ג'ים ג'רמוש עשה זאת עם קפה וסיגריות ואקירה קרסאווה עם רשומון. רוברט רודריגז הגיע כך להכרה עם אל מריאצ'י ובמאים נוספים כמו ספייק לי ואחרים התחילו כך גם הם והיום נמצאים בראש הפנתאון של עולם הקולנוע. סרטים נוספים שהתחילו קריירות באופן דומה הם מועדון ארוחת הבוקר, פרויקט המכשפה מבלייר ועוד רבים אחרים.  

קומדיה הרומנטית הספקטרום אמנם עדיין נפרש עתה על רק על שתי דמויות אולם היא מהווה עליית מדרגה משום שנכנסת יותר אל תוך הנפשות הפועלות. לצד ההומור והאקשן הקיימים בקומדיית הצמד, עתה גם ישנם רגעים נוגעים ללב של בינו לבינה. בקומדיה זו עולה העיסוק באנוכיות הדמויות. מה שבקומדיית הצמד הייתה ההבנה שהאחד זקוק לשני על מנת להשיג מטרה משותפת, כאן ההבנה תהיה שהאנוכיות שבדמויות אינה הולכת בד בבד עם האהבה וכדי לאהוב חייבים להשאיר את האנוכיות מאחור.

קומדיית הנוסע המתמיד זו כבר תחילתה של ביקורת חברתית והקומדיה מתחילה לעבוד בשביל הסרט ולא רק לקשט אותו מבחוץ. כאן כבר מדובר על דמות מחוץ לחברה אשר נחשפת לאטימות של הקהילה ולאוטומציה שעברה. בקומדיה זו החברה קורסת תחת החוקים וישנה הרגשה של מחנק. דמות הנוסע המתמיד מביא איתו את רוח השינוי והספונטאניות וגורם לחברה להשתנות על ידי כך שמבינים שהאנוכיות שלהם גרמה לחוקי החברה להפוך מנכס לנטל.

השלב הבא בעליית הספקטרום היא הפארסה. הפארסה לוקחת את הארגון ומחדירה לתוכו לא את הספונטאניות אלא את הכאוס המסתתר תחתה. הכאוס חודר בצורה אגרסיבית המאיימת לקריסת המבנה החברתי. בקומדיות מסוג זה יהיו מעורבות אינספור דמויות וקווי עלילה עם מטרות סותרות המתבלגנים יחדיו אל כאוס טוטאלי. גם כאן, כמו בקומדיית הנוסע המתמיד ברגע האחרון ישוב הסדר על כנו. הדמויות יבינו שהאנוכיות שבהם לא גרמה לחוקי הארגון רק להפוך לחלולים כמו אצל קודמתה אלא כמעט והביאה לקריסת מערכות טוטאלית. אותה אנוכיות למעשה היא זו שהביאה את ריבוי המטרות והמזימות שהנחיתו על המבנה החברתי הכאוס המוחלט הנוגד את כל האלמנטים לשרידותו של כל ארגון שהוא - יושרה, סדר, היררכיה ומטרה משותפת.   

הקומדיה השחורה היא השלב הנוסף לכיוון הקומדיה והיא נקודת המבט המדוכדכת ביותר על החברה. בקומדיה זו הגיבור וגם הארגון הינם חסרי תקנה. הקומדיה השחורה ההתעסקות תהיה בהיגיון המעוות שמאחורי. הדגש מתחיל להתרחק מהשפה הקולנועית משום שמתחילים להיכנס כאן לטיעונים שמאחורי הפעולות. בקומדיה זו האמונות מתחילות לתת את כובד המשקל והאנוכיות כל כך גדולה שהיא גורמת לארגון לקרוס. הפעם הארגון אינו צולח את אותה אנוכיות אותה צלח בתתי הז'אנר הקודמים והיא מביאה לקריסתו. הדמויות לרוב מתות והרס נגרם לחברה. בקומדיה השחורה הדמויות אינן לומדות דבר ובמקרה שמישהו מהן נשאר בחיים הוא ישר חוזר לסורו וממשיך לדבוק במטרותיו ההרסניות. הקומדיה השחורה אינה מביאה פתרונות לבעיות אלא רק מציגה את האנוכיות בצורתה הקיצונית והאגרסיבית ביותר ומתריעה על מה הדבר גורם. בקומדיות שחורות טובות ישנה דמות שאינה הגיבור שמייצגת את ההיגיון אך בצורה מינימאלית שכן תפקידה בעלילה זו הוא משני.

הסאטירה היא כבר השלב הבא. במקרה זה היא בנויה בצורה זהה לקומדיה השחורה עד לשני שליש סרט. בניגוד לקומדיה השחורה הגיבור הסאטירי אינו חסר תקנה ורק ברגע האחרון הוא מבין שכל הצדדים במאבק טועים. הגיבור לקראת סוף העלילה מבין את מה שלא יכול היה להבין בקומדיה השחורה משום שמעט פחות אנוכי והדמות השפויה בתת הז'אנר הקודם ממוזגת בו בתת ז'אנר זה.

גם כאן בקרב הכול מתפוצץ והמערכת קורסת, אך הגיבור שהבין זאת, חותר בכוונה להרוס את המבנה החברתי אך עושה זאת כי מבין שהדבר חיוני להישרדות החברה. מאין טיפול עשרת אלפים לארגון. שבירה שמטרתה בנייה מחדש.

הסיבה שכתיבת ז'אנר זה היא מהמסובכות ביותר היא משום שהיא מנסה להקנות לדמויות וגם לצופה ערכים חלופיים ויש כאן נגיעה בתמה. על התמה כתבתי מאמר מיוחד אך בקצרה התמה היא הדרך בה הכותב מאמין שעל האנשים בעולם לחיות. סוג של הטפת מוסר. הטפת המוסר צריכה בכל סרט להיעשות במינון עדין שכן שמרחק בינה לבין צביעות והתנשאות הוא קטן. תמה זו משימה קשה לכל כותב ובכל מדיום. מי אנחנו שנגיד לקהל או לקורא כיצד עליו לחיות?!

כשמערבים תמה בקומדיה קיצונית כמו קומדיה שחורה וסאטירה ישנה התנגשות ערכים שכן מעידה קלה בהעברת תמה תתפרש כאנוכיות. אותה אנוכיות היא זו ששני תתי הז'אנר הנוכחיים מתמקדים בה ותוקפים אותה בצורה ברוטאלית וללא שום עכבות. אותה אנוכיות היא זו שהתבטאה באטימות ובבריונות הארגונית שחנקה את הפן האנושי ורמסה את חייו של היחיד. עתה, משעשינו זאת ולאחר שחתכנו אותה לגזרים מי אנחנו שנציג עתה מערכת חוקים משלנו? האם אין הדבר שקול לאותה בריונות מתנשאת?!  

הסאטירה היא מתיחת הז'אנר הקומי עד לקצה. הקומדיה לא נועדה רק להצחיק בצורה זאת ולא רק לתקוף את נחברה כדי לגרום לצופה לרענן את הנהלים בחייו. הסאטירה למעשה מספקת לצופה נקודת מבט חדשה לגבי איך דברים בעולם צריכים להתנהל כדי שנחיה בעולם טוב יותר.

______________________________________________________________