קולנוע ותסריטאות - קומדיית התייר המזדמן

איך לכתוב קומדיית הנוסע המתמיד

קומדיית הנוסע המתמיד היא קומדיה חברתית אשר לא עוסקת בהכרח בגיבור אלא יותר בחברה שעליה נוחת ביום בהיר. מטרתה של הקומדיה הזו לבקר את חוקי החברה, הבירוקרטיה וההסתעפות שלה, להחיות את הנהלים ולהחזיר להם את חיוניותם. הסיבה שהנוסע המתמיד הוא סוג של נפש מושלמת וחופשייה היא משום שתפקודו הוא להחיות את החברה מחדש ולהחזיר את הספונטאניות והכיף שנעלמו מזמן. אם ניצור דמות בעייתית מדי, לצד הצורך של לראות בה אנושית היא עלולה לאבד את המנדט המקנה לה את הזכות לשמש דוגמא לחיוניות, תמימות ויופי.

לעתים נראה כי הקלה זו גורמת ליוצרים לפתור עצמם מעיבוי הדמות ויצירתן של אותן חולשות אנושיות אשר יכולות להעלות את רמת הסרט, העומק העלילתי ואמינותו. כמו תמיד מדובר במינון ואינסטינקט של כותב. כדי להבין את הגבולות ולהתקרב עד כמה שניתן מבלי לפרוץ את הגדר.

הרגשות המניעים את אותו תת הז'אנר הנמצא במשפחת הקומדיה הם התקיעות והשעמום או במילים אחרות חוסר הרגש שהוחלף על ידי שכלתנות מכבידה ורופסת כנגד שאר קשת הרגשות החיוביים. התסריטאים שבינינו מכירים את התופעה שכן בתחום היצירה לעתים עודף חוקים גורם לתחושת מחנק וקובר את היצירתיות. מצד שני ללא הכרתם של אותם החוקים הכותב נאלץ להתייגע כל פעם מחדש על מציאת הגלגל. בנוסף הוא חווה את כל הטעויות מיד ראשונה במקום ללמוד מניסיונותיהם של אחרים.

קומדיית הנוסע המתמיד תתחיל לרוב בתיאור אותה הקהילה. הכותב יפרט לנו על אותם החוקים, המנהגים והכללים המעיקים על חיי התושבים. העלילה תדגיש את המחנק והריקנות ויחשוף את הבעיות של אותה קהילה הנגרמות בגלל אותה התקיעות. כבר בתחילת הסרט נהיה עדים לכניסתו המרנינה של הנוסע המתמיד. חשוב להראות את הניגודיות שבין כניסתו ומהותו הספונטאניים לבין האפרוריות שבקהילה. דבר נוסף הוא שכבר על ההתחלה צריך להבהיר לצופה שמדובר בגיבור שבא לתקופת זמן מוגבלת ובהינתן סימן הוא עתיד לעזוב.

לפני שאמשיך במאמר אציין שאת כל המידע הרשום בו לקחתי מ-ג'ון טרובי אחד ממרצי התסריטאות המשפיעים בהוליווד והמובילים בעולם. טרובי המציא פורמולה מנצחת לכתיבת תסריט שלא פגשתי באף מקום. בנוסף אף מעביר קורסים על כל ז'אנר וז'אנר שקיים. ג'ון טרובי הוא שם שחובה לכל תסריטאי לדעת. לפחות למי שרוצה לגרום למפיק להתעניין בתסריט ולגייס מיליוני שקלים להפקתו והפצתו הארץ ובח"ול.  

אל טרובי התוודעתי לראשונה מצפייה בסמינר של דוב סימנס. סימנס הוא האיש שהיווה השראה לקוונטין טרנטינו ואשר הביא לאלפי יוצרים את השיטה שבנתה להם את הקריירה מאפס. דוב סימנס הוא הגורו הגדול ביותר של יוצרי הסרטים בהוליווד. סימנס מעביר לנו למעשה את השיטה שייסד היצ'קוק בסרטו "חבל" ומלמד אותנו ליישמה באפס עלות.

שיטתו של סימנס גורסת שיוצר בתחילת דרכו חייב ליצור סרט עצמאי בעלות של כמה אלפים בודדים כדי להתחיל את הקריירה. היצ'קוק התחיל כך עם חבל, טרנטינו התחיל כך עם כלבי אשמורת, ג'ים ג'רמוש עשה זאת עם קפה וסיגריות ואקירה קרסאווה עם רשומון. רוברט רודריגז הגיע להכרה עם אל מריאצ'י ובמאים נוספים כמו ספייק לי ואחרים התחילו כך גם הם והיום נמצאים בראש הפנתאון של עולם הקולנוע. סרטים נוספים שהתחילו קריירות באופן דומה הם מועדון ארוחת הבוקר, רשומון, פרויקט המכשפה מבלייר ועוד.

חזרנו לכניסתו של הנוסע המתמיד. כבר בשלב הזה, אנו הצופים ערים לכך שהנה הגיעה התרופה של הקהילה. אצל מרי פופינס היא נפלה מהשמיים במובן המילולי של המילה. לאחר שהדמות נטמעת בקהילה חשוב לא לשים אותה בעמדת כוח ושליטה משום שעמדה זו נוגדת את מהותה. דמות שכזו אינה יכולה להורות לאחרים מה לעשות משום שהתפקיד ייאלץ אותנו הכותבים לחנוק את ערכיה הפנימיים ולהפוך אותה לחלק משלטון המרות. דמות מסוג זה אינה יכולה לחלק הוראות ולהפעיל כוח כשלא מבצעים את דברה.

 העמדה בה דמות זו תמצא עצמה תהיה בדרך כלל של בורג זוטר במערכת או דרג ביניים כלשהו. להימנע מלשים אותה בראש הפירמידה. ביצירה מסוג זה גם נפצל את הכוחות האנטגוניסטים לשניים. האחד מחוץ למערכת והשני שהוא העיקרי הוא מבפנים. בדרך כלל יהיה זה ראש הקהילה. הסיבה שכדאי להשתמש בשני אנטגוניסטים היא משום שהנוסע המתמיד מגיע מעולם אבסקרטי המרחף מעל לעלילה וצריך להרגיש קיומו כוח נגדי במינון דומה ולא להשאיר את העולם ההוא ללא התנגדות.ניתן לראות זאת כאילו הגיע מהקוסמוס למיקרוקוסמוס של אותה חברה.

הסיבה שהאנטגוניסט שבתוך הקהילה הוא הראשי טמונה תחילה בכך שזו זירת ההתגוששות העיקרית וכאן הגיבור מעביר את רוב זמנו. האנטגוניסט הראשי הוא הסמל של החוקים והמשמעת. הוא המקור לאותה התקיעות. לאחר שהגיבור יעביר את אותו אדם את השינוי המיוחל ביחד עם שאר חברי הקהילה, גם לגיבור תינתן תודעה מסוימת המחזקת את עמדתו שאותה יביא אל הקוסמוס ממנו בא.

לא חייבים להראות זאת בסרט שכן לרוב העולם ההוא נשאר בגדר אבסטראקט אך ניתן להסיק שהשינוי שעברה אותה הקהילה תורם גם לעולם שבחוץ בצורה זעירה וסמלית ויוצר תחושה של תנועה וחיוניות.

האנטגוניסט הפנימי ילמד בעלילה זו לשחרר מעט את החוקים ובעיקר להבין שעל מנת שהחברה תשרוד עליו להניח לאנשי הארגון לטעות בעצמם למרות שיודע מראש כיצד למנוע זאת. הטעויות של אנשי הקהילה חיוניות לצמיחתן להכנתם ביום שכבר לא יהיה שם כדי להשגיח עליהם. למעשה תחת מעטה הרעננות והחיוניות, דמותו של הנוסע המתמיד למעשה מחדירה מעט כאוס אל תוך הסדר הקשוח.

אותו הכאוס אולי מוגש בצורה של ערכי החופש, השוויון והליבראליות אך למעשה מדובר במלחמה בין הכאוס לבין הסדר. האמת בדרך כלל במקרה הזה אינה איפשהו באמצע אלא נוטה בצורה חזקה לטובת החוקים אך מחדירה בהם קורטוב כאוטי השומר עליהם מלהתנוון. סוג של מערכת בקרה. הסיבה שכך הדבר היא משום שאנו כחברה אוהבים חוקים וחייבים אותם בשביל לשרוד. איננו בנויים לכאוס ורוב חיינו הם תחת מסגרות כאלה או אחרות. הכאוס דרוש להישרדותנו כל עוד משמש ככלי לשיפור אותם החוקים כדי שלא יחנקו אותנו.

הגיבור בתחילת הסרט, לאחר שהבחין בבעיותיה של החברה מתחיל בניסיונות התיקון. לרוב יהיו אלו תחבולות שכן מדובר בקומדיה ובנוסף סביר שנלחם בכוחות החזקים ממנו ולכן אינו יכול להיות גלוי ונוכח מדי. בנוסף מאחר ומייצג את ההיפך מהכוחנות גם אינו יכול לכפות את דרכים כשם שגיבור קומדיית האקשן יכול. גיבור קומדיית האקשן פשוט יכול להכות את הרעים ולסלק אותם מדרכו מבלי לגרום להם להבין או להשתכנע בצדקתו.

השינוי שיביא הגיבור לחברה יהיה הדרגתי, בתחילה ישפיע על הדמויות הזוטרות באותה המערכת. לאחר מכן יעבור לדרגי הביניים ולבסוף יצליח להשפיע על העומד בראש הארגון ובכך להביא לשינוי הקהילה ולהרפיית החוקים הנוקשים. כאמור בניגוד למבנה הקלאסי של התסריט בו הגיבור חייב לעבור שינוי, כאן השינוי העיקרי יהיה של אותן דמויות מפתח שבקהילה. אולם כאמור כדאי לבנות גם לגיבור חולשה קטנה כדי שהמסע יהיה חוויה מתקנת גם עבורו ולא רק עבור שאר הדמויות. כל שכן אם אנו רוצים לדעת שהמידע החדש של אותו מיקרוקוסמוס יגיע גם לשאר העולם שבחוץ ובכך ירחיב את היקף התרומה.

גישה אחרת דווקא גורסת שמאחר והאנטגוניסט החיצוני תופס נפח קטן יותר ולכן ההתנגדות שמייצג תהיה קטנה יותר – קרי הוא יעבור את השינוי לפני האנטגוניסט הפנימי. בכך למעשה האנטגוניסט החיצוני יעצים את כוחו של זה הפנימי וימחיש עד כמה חייב להשתנות, שכן הנה לפנינו דמות נוספת בעמדת כוח הבינה את משנתו של הנוסע המתמיד ואימצה מעט מן הכאוס שמייצג. בעלילה מאין זו לעתים יהיו נישואין חדשים בקהילה או פירות אחרים המותאמים לאופי הארגון או הקהילה כדי להראות שעברה תהליך של חיזוק והעצמה ויכולתה לשרוד התגברה.

אחד הפחדים העיקריים אגב של העומד בראש הם שללא חוקיו הארגון לא ישרוד. סצנה זו באה להמחיש שקרטוב מהכאוס לא רק שלא החריב את החברה אלא אף מחזק אותה. בשלב מסוים יגיע הסימן של אותו נוסע מתמיד שמחייב אותו לעזוב והוא יותר את הקהילה בכיסופים לשובו. הסיבה שאותו אדם חייב לעזוב את החברה היא בכדי להוכיח שהחברה, לאחר שהפנימה את ערכיו כבר לא זקוקה לו על מנת לשרוד והגיע העת שתפרוש כנפיים ותצא לדרכה. זו אגב הפעולה שהאנטגוניסט התקשה לעשות כל הסרט ונלחם על כך. אם הנוסע המתמיד יישאר באותה החברה משמעות הדבר שאינה יכולה לשרוד לבדה והדבר מהווה את כישלון דרכו וערכיו. לרוב לאחר עזיבתו התחושה המקוננת הצופה או הקהילה היא שביום מן הימים עוד יחזור לבקר. דמויות של הנוסע המתמיד שנתקלנו בהן – מרי פופינס, קרוקודיל דנדי וז'ולייט בינוש בסרט שוקולד. הרבה גיבורי מערבונים נכנסים גם הם לקטגוריה הזו.

___________________________________________________________