אירוע מוחי מוכר ברפואה הסינית כ"התקף רוח". כבר לפני כמעט 2000 שנה הופיעה התייחסות ל"התקף רוח" כגורם לשיתוק חצי צידי של גוף. לאורך ההיסטוריה הארוכה של הרפואה הסינית התפתחה והתגבשה תיאוריה שלמה המסבירה את גורמי המחלה, אופן התפתחותה, פתולוגיות, אבחון ודרכי טיפול מתאימות. התיאוריה מאחורי מחלה זו ממשיכה ומתפתחת עד ימיינו אנו על בסיס התיאוריה של הרפואה הסינית ועל סמך ניסיון קליני עצום שהצטבר לאורך אלפי שנות קיומה של הרפואה הסינית.

על בסיס התיאוריה המסורתית של הרפואה הסינית ובשילוב עם תיאוריה רפואית מודרנית וניסיון קליני עשיר ,פיתח והרחיב ב-1972 מנהל בית החולים מס'-1, פרופסור שה שואהמין, את עיקרון הטיפול הידוע בשם "הערת המח ופתיחת פתחי חישה" לטיפול באירוע מוחי. הרעיון העיקרי העומד מאחורי עקרון טיפול זה הוא שימוש במחטי דיקור סיניות ובטכניקות דיקור ייחודיות לשם פתיחת פתחי החישה שנסגרו, על מנת לעורר את הנפש שנכלאה, להסדיר ולשקם תפקודה הטבעי ולאפשר לה לחזור ולתקשר עם העולם.

המושג "הערת המח ופתיחת פתחי חישה" אינו המצאה חדשה והינו למעשה עיקרון-על לטיפול במצבים של חוסר הכרה ועילפון. שימוש בעקרון-על זה לשם טיפול באירוע מוחי, אף במקרים בהם המטופל לא איבד הכרה, נובע מהבנה חדשה ועמוקה יותר של משמעות הנפש ותפקידיה.

שימוש בעקרון טיפול "הערת המח ופתיחת פתחי חישה" לטיפול באירוע מוחי פותח בעיקר על מנת לטפל בבעיה המרכזית המופיעה בעקבות התקף זה, קרי נזק מוחי. פגיעה במח, שהינו משכן הנפש המקורית, מזיקה ליכולתם של המח והנפש בתקשורת חושית (שמיעה, ראיה, ריח, טעם, חישת מגע ומיקום במרחב) תקינה. טכניקות הטיפול להערת המח ופתיחת פתחי החישה מאפשרת לשקם את יכולת התקשורת הזאת.

יעילותה הגבוהה של הרפואה הסינית בשיקום חולי שבץ מוחי אפשרה לחולים רבים לשפר מאד את איכות חייהם והפכה לשיטה העיקרית בסין לשיקום לאחר אירוע מוחי. כיום הטיפול בדיקור סיני בשיטת "הערת המח ופתיחת פתחי חישה" הינו הטיפול הנפוץ ביותר ברפואה סינית לשיקום מאירוע מוחי וכמעט שאין בית חולים סיני שאינו משתמש בשיטה זו.

פיזיולוגיה

הציר העיקרי הקשור באירוע מוחי – נפש, מח, לב, כליות, וערוץ מפקח

שן – הנפש - Shen

ההגדרה הרחבה של ה"שן" (נפש - מחשבה והכרה) כוללת שלוש משמעויות:

1. שן ג'ה (shen zhi) - הרגשות. ג'ה משמעו בסינית הֲלַךְ רוּחַ, מַצַּב רוּחַ, הֲלוֹךְ נֶפֶשׁ, חיות. חמש ה"שן" הינן  חלקים שונים של ה"שן" הכולל.
2. שן צאי (shen cai) – הביטוי החיצון של תפקוד האיברים הפנימיים ואיבריי החישה. צאי משמעו גָּוֶן, צֶבַע, פְּאֵר, הוֹד וְהָדָר, זֹהַר, הִתְגַּלְּמוּת, הִתְגַּשְּׁמוּת. בקאנון השאלות הקשות, פרק 61 נאמר "צפה בחמשת צבעיו על מנת לדעת מחלתו". שן צאי הינו גוון תמצית הצ'י של האיברים הפנימיים מתגלמת בפנים.
3.  שן צ'י  (shen qi) - צ'י הוא הכח המניע המתבטא דרך תפקוד האיבר והינו חומר הבסיס המאפשר לצ'י הנפש להוציא אל הפועל פעולה של הנפש, הוא יכולתה של הנפש למשול, להגביל ולתאם תפקוד של כל אחד ואחד מאיברי הגוף.

שילוב של השלושה מרכיב אדם בעל הוד, פיקח ובעל נפש עשירה בחיונית. ניתן לראות כי לנפש חשיבות רבה בתפקוד היום יומי ועל כן מחלות הקשורות בתפקוד המח מצריכות שימוש בטכניקות הערת הנפש.

המח

על פי הרפואה הסינית המח מכונה "ים הלשד". המח אוצר תמצית לשד ואינו מאפשר התנקזותה החוצה ועל כן נחשב לאיבר מיוחד. בין היתר הוא מכונה גם כ"מעון הנפש המקורית" (Yuan shen) ו"מעון חדות המחשבה ושנינותה" ופעילותו ותפקודו תלויים בנפש. מצד אחד, המח מקבל אספקה עשירה של דם ועל כן בראיה סינית גופו נחשב ייני. מצד שני, המח משמש למודעות ועל כן תפקודו נחשב יאנגי. כאשר התקשורת שבין הלב והכליות תקינה אזי פתחי החישה של המח פתוחים ללא הפרעה או חסימה כך שהנפש בהירה והרגשות צלולים. הבסיס של המח בכליות, על כן המח אחראי על בהירות הנפש ואוצר אותה. על סמך קשר זה בין המח לכליות והלב תפקודו מושפע על ידי שאו-יין של הרגל (כליות) ושאו-יין של היד (לב).

עד המאה ה-16 התייחסה הרפואה הסינית אל המח, כתוצאה של שפע של תמצית וכאחד מהאיברים יוצאי הדופן אך לא כאיבר השולט בגוף ובחשיבה. בתחילת המאה ה-16 תיאר לראשונה הרופא לי שה ג'ן (Li Shizhen), במשפט "המוח הינו מעון הנפש המקורית" , את חשיבות המוח כמקור לתודעה, זיכרון, חשיבה וחושים. רק במהלך המאה ה-19 הרחיב, הרופא המפורסם וואנג צ'ינג רן (Wang Qingren), בספרו "תיקון טעויות רפואיות" על משמעות המוח בגוף האדם וטען כי "חיות וזיכרון אינם בלב כי אם במוח", כלומר המנדט לשלוט על הגוף ותפקודו, כמו גם תפקודים שכליים, ניתנים למוח על ידי הלב. כיום ידוע כי פגיעה באספקת הדם למח משפיעה על תפקודו ולכן מחלות לב עשויות להשפיע גם על המח.

בפיזיולוגיה הסינית מתואר ה"שן"(shén) , או הנפש, כגורם המפקח על פעילות שכלית ורגשית, הכרה, חשיבה וזיכרון. כיום ידוע לנו כי תפקודים אלה מתבצעים למעשה במוח ומקושרים אל הגוף דרך איברי החישה ומערכת העצבים הפרוסה בגוף. עצבי הגוף מכונים בסינית "ערוצי הנפש" (Shen jing). ניתן לראות אם כן, כי איבר הלב משפיע על חיות הנפש ואילו הנפש מפקחת על הדעת ,פעילויות שכליות והחושים. תפקוד תקין של הלב חיוני לתפקוד הנפש, אשר בתורה מאפשרת חשיבה בהירה וזיכרון ארוך טווח.

הלב

הלב שולט בכלי הדם ואחראי על הרגשות הנובעים מהנפש. דם הלב מטפח ומזין את כלי הדם וערוצי המח. הנפש שבמח שולטת ומפקדת על הנפש שבלב.

הכליות

הכליות אוצרות תמצית אשר משמשת ליצירת לשד. הלשד מצטבר בגולגולת ויוצר את המח ועל כן לכליות קשר ישיר לבריאות המח. כאשר תמצית הכליות עשירה אזי ים הלשד שופע. על הכליות נאמר כי הן האיבר החזק, אחראיות על חוסן הגוף, מיומנות גופנית ונפשית. כאשר המוח בריא השמיעה טובה והראיה חדה, המחשבה שנונה והתנועה זריזה.

ערוץ מפקח (דו)

ערוץ מפקח עולה בתוך עמוד השדרה לכל אורכו ובאזור "בריכת הרוח" שבעורף (בסיס הגולגולת) נכנס אל הגולגולת ומקושר אל המח.

פתחי חישה

פתחי חישה הינם פתחים המאפשרים לנפש אשר נמצאת בתוך הגוף לחוש את העולם הסובב אותנו ולתקשר עימו. פתחים אלו כוללים את האוזניים, עיניים, נחיריים והפה. בעקבות אירוע מוחי נפגעת היכולת של הנפש לתקשר עם העולם ולכן עשויה להיות פגיעה בחושים כגון שמיעה, ראיה, ריח, טעם, יכולת לשוחח, אכילה ובליעה, הכרה וזיהוי של אנשים וחפצים ועוד.

גורמי מחלה ואופן התפתחותה

גורמים שונים כגון: דאגה, חשיבת יתר, כעס, רוגז, זלילה ושתיית אלכוהול, התשה גופנית, מין רב, גירוי של פתוגן חיצוני מובילים לקונסטיטוציה של חוסר איזון בין יין ויאנג בכליות, כבד ולב. חוסר איזון זה מתבטא בשני אופנים: חוסר יין ועודף יחסי של יאנג ומצב של פגיעה בזרימת צ'י ודם. מצב של חוסר יין מביא לעליית יאנג ותנועתו יוצרת רוח פנימית. רוח זו עשויה להוביל עימה ליחה ואש ולהטריד את פתחי החישה, לחסום אותם ולהסתיר את הנפש כך שאין ביכולתה לכוון ולהוליך את הצ'י ולאפשר תפקוד תקין של הגוף. במקרה של נזק מצטבר, זרימת דם וצ'י אינה חלקה, ליחה עכורה מתלווה לתנועת הצ'י והדם ויחדיו עולים מעלה וחוסמים את פתחי החישה.

בנוסף, פגיעה פיזית חיצונית יכולה לגרום לתנועה לא סדירה של צ'י ודם השועטים מעלה לקודקוד והמח ומביאים לסגירת פתחי החישה. כתוצאה מחסימה וסגירה של פתחי החישה הנפש נסתרת ואינה מדריכה את הצ'י בתנועתו בגוף. סממנים עיקריים כוללים סטייה של העין והפה ושיתוק של חצי מהגוף. לאורך זמן ומכיוון שהצ'י אינו מוליך דם בגוף נוצר מצב של חוסר הזנה של שרירים וגידים ומופיע ניוון בגפיים, קשיון שרירים, עוויתות, נימול וחוסר תחושה, סחרחורות, ורטיגו וחולשה ברגליים עם חוסר יציבות.. במצבים חמורים יופיעו אף סממנים כגון איבוד הכרה פתאומי, בלבול ולאורך זמן הנפש מתפזרת ונוצר שיטיון.

התפתחות המחלה לאחר אירוע מוחי

בשלב האקוטי רוח פנימית נושבת, נושאת עימה פתוגן פנימה וחוסמת את פתחי החישה. חסימה זו של פתחי החישה משפיעה על כניסה-יציאה ופיזור של  צ'י הנפש, הפתחים נחסמים והנפש חבויה ונסתרת. הנפש אינה יכולה להנחות ולכוון את הצ'י, ערוצי הזרימה כבר אינם פתוחים לתנועה חלקה. לאחר שלב זה נוצר אחד משני המצבים הבאים:

• הפתחים שנסגרו נפתחו מחדש אך הנפש מאבדת את יכולתה לתפקד באופן תקין. פתחים סגורים ונפש חבויה מצביע על מצב בו פתחי התקשורת של פנים הגוף עם העולם החיצון נחסמים זמנית על ידי פתוגן ותקשורת הנפש עם העולם נפגעת, חלק מתפקודי המח נפגעים זמנית ובהירות הנפש מאבדת יכולתה להתפזר ולהתפרש. מבחינת סימפטומים נראה: סחרחורות, ורטיגו, עילפון לזמן קצר, דיבור מקוטע או קשיי דיבור, גפיים עייפות חסרות כוח ושרירים דואבים וכד' ולרב מצביעים על מחלת מח ככשל תפקודי או שלב אקוטי של שבץ מוחי ותחילת שלב החלמה.
• פתחי התקשורת נסגרו לתקופה ממושכת כך שתמצית הכליות מתרוקנת, ים הלשד אינו מספיק, ערוץ דו מתנוון ונחלש והנפש המקורית ניזוקה. נפש הלב (הדעת) לא יכולה לחזור לצלילותה. הפתחים סגורים והנפש מפוזרת. הנפש מגושמת יין ויאנג חסרי איזון. סימפטומים: חוסר הכרה ממושך, התדרדרות של התפקוד השכלי, שיתוק ממושך של הגפיים המאופיין ברפיון והתנוונות של השרירים או עוויתות והתקשות שלהם.

על כן מבחינה פיזיולוגית יש קשר הדוק בין מרכיבים אלו הנפש, המח, הלב, הכליות וערוץ מפקח ובתקופת החלמה ושיקום הינם בעלי קשר הדוק לפתולוגיה.

רפואה סינית מפרידה את הערוצים השונים ליין ויאנג. על בסיס יחסי יין-יאנג ניתן הרחיב את הרעיון ולנתח את שיתוק הגפיים על-פי יין ויאנג. מבחינת תנועת הגפיים, תנועת כיפוף (אל הגוף) תחשב יין ופשיטה (מהגוף החוצה) תחשב יאנג. תפקוד תקין של הגוף תלוי באיזון ההדדי שבין ערוצי יין ויאנג כך שאיזון תנועה בין שרירי כיפוף ושרירי פשיטה יביא למצב פיזיולוגי תקין של גוף האדם.

על כן קבע כי לשם ריפוי שיתוק של הגפיים לאחר אירוע מוחי יש לשים דגש על חיזוק כוח השרירים של הגפה הפגועה ולשחרר את מתח השריר. חשוב מכך הוא זירוז הבאת כוח השרירים לאיזון במצב תנועה ורק אז ניתן לשקם את תפקיד תנועת הגפיים והמפרקים.

אבחון

גופני

בשלב השיקום לאחר אירוע מוחי מופיע שילוב של שני סממנים עיקרים, עווית :כיווץ שרירי השלד, שיתוק: רפיון שרירי השלד.

 בשלב זה איזון והסדרת היחסיות שבין: יין-יאנג, רך-קשה ואקוטי-כרוני של השיתוק בחצי הגוף הוא המפתח לטיפול בשיתוק ונוקשות זו.

טיפול

• הערת המח ופתיחת פתחי חישה.
• איזון יין יאנג.
• ייצוב מתח ורפיון (השרירים) והחזרתם לאיזון. מטפל במצבים של מתח שריר גדול מדי, כוח שריר קטן מדי, חוסר איזון בין מתח שריר וכוח שריר.
• תיקון סטייה (שרירי פנים) והחזרה לתקינות.
• העלאת נקי והורדת עכור.