אובדן מסת שריר בחולי אלצהיימר

אובדן מסת שריר בחולי אלצהיימר

מחקר חדש מצא כי "מסת הגוף הרזה" (lean mass) – משקל העצמות, השרירים ואיברי הגוף, ללא משקל השומן, יורדת בקרב חולים הסובלים ממחלת האלצהיימר. ירידה זו עשויה להיות קשורה לירידה בנפח ובתפקוד המוח. המחקר פורסם בכתב העת Archives of Neurology, השייך לכתבי העת JAMA/Archives.

אובדן משקל שאינו מכוון מתרחש לעיתים קרובות בחולי אלצהיימר ופעמים רבות מתרחש קודם לפגיעה בזיכרון ולתסמינים קוגניטיביים אחרים. אובדן משקל זה מתרחש מהר יותר ככל שמחלת הדמנציה קשה יותר וככל שההידרדרות במחלת האלצהיימר מהירה יותר. על פי עורכי המחקר, על אף שעודף משקל באמצע החיים מהווה גורם סיכון להתפתחות דמנציה, נמצא כי עודף משקל בשלבים מאוחרים בחיים קשור דווקא לסיכון נמוך יותר להתפתחות דמנציה.

החוקרים השתמשו בצילום רנטגן בשיטת DEXA על מנת להעריך את הרכב גופם של 70 אנשים בני 60 ומעלה שאינם סובלים מדמנציה, ו-70 אנשים בני 60 ומעלה אשר מצויים בשלבים הראשונים של מחלת האלצהיימר. הערכות נוספות של המשתתפים בוצעו באמצעות סריקת MRI של מוחם וכן באמצעות מבחנים נוירופסיכולוגיים.

לאחר שהחוקרים עיבדו את התוצאות תוך התאמה של מין הנבדקים, הם השוו בין "מסת הגוף הרזה" של חולי האלצהיימר לבין זו של הנבדקים הבריאים. החוקרים מצאו כי קיים קשר בין ירידה במסת המוח, ירידה במסת החומר הלבן במוח בלבד והידרדרות בביצועים הקוגניטיביים לבין אובדן "מסת הגוף הרזה". עם זאת, סך מסת השומן בגוף ואחוזי השומן בגוף היו זהים בין המשתתפים שסבלו מדמנציה לבין המשתתפים הבריאים. כמו כן, לא נמצא קשר בין מדדים אלה לבין היכולת הקוגניטיבית ונפח המוח.

על פי הממצאים, המדד של "מסת הגוף הרזה", בניגוד למדד מסת הגוף (BMI–body mass index) או מדדים אחרים של סך משקל הגוף ורמות השומן בגוף, הינו מדד רגיש יותר לשינויים בהרכב הגוף שמתרחשים כתוצאה מדמנציה. לדברי החוקרים: "מצאנו כי קיים קשר ישיר בין נפח המוח (המהווה הערכה למידת הניוון של המוח) לבין "מסת הגוף הרזה". ייתכן כי הדבר מצביע על כך שניוון של המוח ואובדן מסת שריר עשויים להתרחש במקביל. מידת הניוון של המוח הינו מדד אותו ניתן לחשב באמצעי דימות מוחיים, אשר באמצעותו ניתן להעריך את מידת התקדמות התהליכים הפתולוגיים במחלת האלצהיימר." לדבריהם, הממצאים שלהם עולים בקנה אחד עם מחקרים אחרים אשר מצאו כי תהליכים פתולוגיים במוח עלולים לגרום לפגיעה בהרכב הגוף. ייתכן כי הדבר מתרחש בשל שיבוש הבקרה של מערכת העצבים המרכזית על תהליכי חילוף החומרים הקשורים באנרגיה ועל תהליכי צריכת המזון וניצולו. 

סרקופניה (Sarcopenia), אובדן מסת השריר הקשור בגיל, מתרחשת בדרך כלל בשל ירידה בביצוע פעילות גופנית. משתתפי המחקר שסבלו מאלצהיימר ביצעו פחות פעילות גופנית בהשוואה למשתתפים הבריאים, ולכן, שינויים התנהגותיים שנוצרים כתוצאה מדמנציה עשויים לתרום לאובדן "מסת הגוף הרזה". כך לדברי החוקרים. לחלופין, הם טוענים כי ייתכן וקיים מנגנון משותף אשר גורם הן למחלת האלצהיימר והן לאובדן מסת השריר, כגון דלקת כלשהי במוח או שינויים בתהליכי בניית רקמות הגוף.