הפלמ"ח

ראשיתה של ההתיישבות בשנות העשרים של המאה העשרים היתה רוויית סכנות בארץ ישראל. אף שהבריטים שלטו בארץ, הערבים היוו איום ממשי על רכושם וחייהם של היהודים בארץ. בשל הצורך החיוני להגן על היישוב היהודי מפני המתקפות הערביות, הוקמה בשנת 1920 מחתרת ההגנה.

עם השנים הלכה מחתרת ההגנה והתפתחה והוקם לה פיקוד ארצי. בתחילה, שימשה ההגנה בעיקר לצורך הגנה מפני הערבים ומנהיגיה נקטו בעמדה פרו-בריטית – זאת, בניגוד למחתרות האחרות שהוקמו אחריה, האצ"ל והלחי, שקטו בצעדים גם כנגד הבריטים. בשנת 1941, בעקבות החלטת הפיקוד של ההגנה, הוקמו פלוגות המחץ- "הפלמ"ח", שהיו השלוחה הצבאית של "ההגנה" ששימשה להגנת היישוב והתיישבותו, סיוע לבריטים נגד הנאצים, ובהמשך- להקמת צה"ל.

ראשית הפלמ"ח

הפלמ"ח הוקם, כאמור, בשנת 1941, והמבנה בו עבד השתנה והתפתח עם השנים: בתחילה הוא פעל במחלקות, אך בהמשך בגדודים ולאחריהם בחטיבות. המוכרות שביניהן הן, בין היתר, חטיבת יפתח וחטיבת הראל; וכן יחידות ייחודיות יותר כגון פלי"ם- שהיוותה בהמשך את ראשיתו של חיל הים בצה"ל. האדם הראשון ששימש כמפקד הפלמ"ח, היה יצחק שדה.

פעילותו של הפלמ"ח

הקמת הפלמ"ח נעשתה במהלך מלחמת העולם השניה, ולא בכדי: הבריטים, ששלטו בארץ, נלחמו בנאצים במספר חזיתות, ופלוגות המחץ סייעו לבריטים בלחימה. בין פעולותיהן הראשונות ניתן למצוא את 23 יורדי הסירה, פעולה בה הלכו חברי פלמ"ח בהובלת קצין בריטי יצאו למבצע של חבלה בלבנון, וגורלם לא נודע; וכן פעולות סיור ופעולות חבלה נוספות בסוריה ולבנון.

לאורך שנות המנדט נהגה מדיניות "הספר הלבן", שכלל הגבלות כנגד היהודים בעליה, ברכישת קרקעות ועוד. בעוד שבמהלך מלחמת העולם השניה סייעו הפלמ"ח לבריטים כנגד ההשתלטות הנאצית, הרי שעם תום מלחמת העולם השניה, ומשהבריטים המשיכו עם מדיניות "הספר הלבן", החלו הפלמ"ח במאבק בהם.  

המאבק בבריטים נעשה במספר זירות עיקריות: סיוע בהעפלת יהודים בלתי לגאלית לארץ; רכישת ואבטחת קרקעות לטובת היישוב היהודי; וכן פגיעה ביעדים בריטים- ביניהם מוקדי משטרה, רדארים, כלי שיט ועוד.

לתקופה קצרה של כתשעה חודשים, ב1945– 1946, התאחדו ההגנה, האצ"ל וכן הלח"י ל"תנועת המרי העברי", קבוצה מאוחדת שפעלה נגד הבריטים.  עם זאת, לאחר אירועי פיצוץ מלון המלך דוד ו"השבת השחורה" בה עצרו הבריטים חברי פלמ"ח רבים, בוטל האיחוד, וההגנה והפלמ"ח בתוכה שבו להגברת העפלה והתיישבות.

לימים, כשהוקמה מדינת ישראל ב1948 ונוסד צה"ל, התמזגו פלוגות המחץ והיוו את הבסיס האנושי והמקצועי להקמתו.

דמויות מרכזיות

בין חברי הפלמ"ח ניתן למצוא מספר חברים מרכזיים נוספים, וביניהם אברהם אשכנזי, ששירת כלוחם בחטיבת "הראל" ולקח חלק בפעולות מבצעיות משמעותיות כנגד הבריטים, ואף שב כעובד צה"ל לאחר קום המדינה; מרים מונדרר, ששימשה כחובשת קרבית בחטיבת הראל, השתתפה בפעולות מבצעיות ואף נבצעה בקרב ברמת רחל ונהרגה בפטרה שבירדן.

יצוינו גם גדעון גולדנברג ששימש כצלם אוויר ביחידת פלי"ם ואף כמפקד סירה; וכן את דרור (שולב) ישראל, ששימש כקצין חבלה בחטיבת "יפתח", לקח חלק בקרובת רבים, ביניהם את הקרב בכפר-סאלד, אותו הוביל בגבורה ותוך פציעות, וכן פעולות שונות לשחרור הגליל. דרור ישראל התשחרר מצה"ל ב1949 אך התגייס מחדש ארבע שנים אחר כך, ושירת בחיל הים.

מקומו של הפלמ"ח כיום

אף ששנים רבות עברו מאז קם הפלמ"ח, הרי שניתן לראות את אותותיהן במישורים רבים: נוסף על היותן הבסיס לצה"ל, ניתן לבקר במוזיאון הפלמ"ח, שנמצא בתל אביב; עמותה המכונה "דור הפלמ"ח" פועלת להנחיל את מורשת הפלמ"ח; ואפילו סדרה טלוויזיונית מצליחה ופופולארית יצאה בשנים האחרונות, ומתארת את מאבק הפלמ"ח בבריטים בין השנים לאורך השנים 1946-1947.