אתר מאמרים
מעגל הכותבים
אתר מאמרים קהילתי
שלום אורח!

מאמרים » יהדות » האם באמת יש כפייה דתית?

האם באמת יש כפייה דתית?

מחבר המאמר: SHIMON
פורסם בקטגוריה: יהדות
המאמר נקרא 375 פעמים
תאריך פרסום: 18.04.12
גרסת הדפסה | 0 תגובות
שיתוף מאמר זה שיתוף מאמר זה


 

כפייה דתית- שאלה: הנושא שהכי מציק לי ולחברי החילונים זו הכפייה הדתית. שאתם כופים עלינו, נכנסים לנו לוורידים ומשניאים את הדת בכך, ומשניאים את עצמכם בדרכים האלה, ואתם גורמים פילוג בעם. אתם בעצם  מיעוט שכופה את דעתו ודתו על הרוב?

 

תשובה: זה נושא באמת חשוב, ולפני הכול, בוא נהיה כנים, לא ניכנס להתלהמות המשודרת בתקשורת.

חשוב רגע, עד כמה אתה מרגיש בחיי היום יום כפיה דתית?

עד כמה הדתיים והדת מפריעים לך אישית בחיי היום יום? כמה אחוזים מתוך 24 שעות ביממה אתה כפוי על ידי הדתיים האלה?

אתה יכול ללכת, לטייל, לקפוץ, לאכול, לצפות בטלוויזיה, וידאו, מחשב, אינטרנט, מסיבות, כדורגל, כדורסל, מישהו מונע ממך משהו?

כמה פעולות ביום אתה כפוי לעשותם או נמנע מלעשותם, בגלל הדתיים וה''כפייה'' החמורה שלהם...

אם תבדוק טוב תראה שבחיי היום יום שלך אתה עושה מה שאתה רוצה מבלי שום כפייה.

יש גורמים שלצערנו משסים את הציבור החילוני כנגד הדת והדתיים ומנפחים כל דבר למען אינטרסים ידועים, וכך גורמים לקיטוב בעם.

לדעתי לא החילונים אשמים ולא הדתיים אשמים בקיטוב בעם, מי שאשמים בקיטוב היא קבוצה קטנה של אנשים ידועים מהתקשורת ומהפוליטיקה, שכדי להרוויח קולות בבחירות ורייטינג בתקשורת ועוד רווחים מפוקפקים, הם מוכנים לפלג את העם.

לדעתי החילונים לא נגד הדתיים, והדתיים לא נגד החילונים, בהרבה מקומות בארץ שוררת הרמוניה בין חלקי העם, ישנם הרבה שכונות ובניינים שגרים בהם חילונים ודתיים ביחד בשלום ושלווה, אנחנו לא אחד נגד השני.

להלן נתייחס לטענות מפורטות בדבר הכפייה הדתית.

אבל קודם כל נביא כמה נקודות למחשבה בעניין הכפייה הדתית. ולאחר מכן נביא כל טענה בדבר הכפייה ונסביר את העניין.

1) נקודה ראשונה: שאין חוק ללא כפיה.

כל השיטה הדמוקרטית היא כפייה אחת גדולה, שהרי כל החלטה שמתקבלת ברוב קולות היא כפייה עבור המיעוט שהצביע נגד ההחלטה, לכן כל חוק הוא כפיה של המדינה לאותו אזרח שמפריע לו חוק זה או אחר, שהרי אם אין צורך בכפיה אין צורך בחוק. אין חוק שכופה אותך לאכול או לשתות, כי אין צורך בכפיה כזו, ולעומת זאת הרבה אנשים לא היו משלמים מס לולי שהחוק כופה אותם.

אנשים רבים לא היו שומרים על חוקי התנועה לולי החוק שכופה אותם. החוק התקבל על ידי הכנסת, הכנסת אשר נבחרה על ידי העם מחוקקת חוקים לפי הצבעת הרוב. לכל מדינה יש צביון ייחודי משלה, רוב אזרחי ישראל מעוניינים בצביון יהודי מסויים למדינת ישראל, ולכן כל חוקי מדינת ישראל הנוגעים לחוקי הדת, הם חלק ממערכת החוקים של המדינה, ונחקקו במסגרת דמוקרטית. אם כך, לא בכפייה דתית מדובר ואף לא בכפייה מצפונית, אלא בהגבלת חופש הפרט. אולם, אין עם או מדינה בעולם שאינם מגבילים את חופש האזרח בתחומים שונים ומטעמים שונים. שהרי שום חברה אנושית לא תוכל להתקיים כאשר "איש הישר בעיניו יעשה"

שאלה על הנקודה הראשונה: נכון שכאשר רוב העם מחליט על חוק והוא עובר ברוב בהצבעה בכנסת, אזי זו כפייה כלפי המיעוט. כפייה כזו מקובלת עלי בנושאים נייטרליים כמו מיסים או חוקי תנועה, אבל מה תאמר לגבי כפייה בנושא מצפון. מי אמר שהמצפון שלך הוא הנכון? למה אתה כופה אותו עלי?

תשובה: האם יציאה למלחמה אינה עניין מצפוני? האם למסור את שטחי ארץ ישראל הוא לא עניין מצפוני? אפילו מה שהזכרת - שלשלם מס זה כאילו חוק נייטראלי ולכן ניתן לכפותו, אבל בוא תראה מה עושים עם הכסף, האם כל אזרחי ישראל מרוצים מכל הוצאה של הממשלה? הרבה יעדיפו מבחינה מצפונית שידאגו יותר לחתולים ולכלבים העזובים. 

 

לעומת זאת, הרבה יעדיפו על פי מצפונם שיוסיפו תמיכה כספית להתנחלויות. אחרים, מצפונם לא ירשה להם להסכים שכספם ילך לניסויים בבעלי חיים. אבל המציאות היא שאתה לא יכול לשלוט על כספך ומיסיך להיכן אתה רוצה שהם ילכו, ההחלטות הן על פי התהליך הדמוקרטי.

 

התהליך הדמוקראטי לא מבחין בין חוק מצפוני לחוק לא מצפוני, אם הרוב בכנסת קבע אותו זו הנורמה המחייבת. אם רוב העם מחליט שניסויים בבעלי חיים זה מוסרי כדי להציל חיי אדם, אז המתנגדים לניסויים לא יכולים לומר: "זו כפייה מצפונית לאן כספינו ילך", שהרי הרוב קובע מה הנורמה המוסרית הרצויה במדינה. 

 

אומר לך יותר מזה: כאשר אנשים שרוממות החוק בגרונם מכריזים ומעודדים שאין צורך לציית לחוקים הקשורים בדת (כמו כמה חברי כנסת המעודדים לפתוח עסקים וקניונים בשבת, למכור חמץ בפסח, למכור בשר חזיר וכו' – וכל זאת בניגוד גמור לחוקים הללו שהתקבל בכנסת ברוב קולות ובתהליך דמוקרטי כמו כל חוק אחר), האנשים הללו הורסים בעצמם את שלטון החוק וגורמים לאנרכיה. שהרי כל אזרח יכול להחליט מחר שחוק כזה או אחר לא נראה בעיניו. 

 

מכאן שאנשי הממסד הללו אשר אינם אוכפים את החוקים שאותם הם מייצגים, מעודדים בעצמם את האזרחים לא להשמע לחוק. מכאן ועד לאנרכיה מוחלטת - הדרך מאוד קצרה...

נקודה נוספת בעניין הכפייה הדתית:

בניגוד להתלהמות המשודרת בתקשורת שכאילו מיעוט דתי כופה את הרוב החילוני, האמת היא: שרוב העם הוא מסורתי ומעלה. כמו שמפורט בסקר שנערך על ידי "מכון גוטמן למחקר מדעי שימושי" נמצא ש:

80% מהיהודים אזרחי מדינת ישראל מדליקים נרות שבת.

 67% מקדשים בדרך כלל בליל שבת.

מזוזה: ל – 98% יש מזוזה בדלת ביתם.

74% מאמינים שהמזוזה מגינה על הבית.

ברית מילה: 92% מקפידים על ברית מילה בטקס מסורתי.

בר מצווה: 83% עורכים טקס בר מצווה.

נישואין – 87% נשואים כהלכה.

קבורה: 88% בעד קבורה כהלכה.

בית כנסת: 80% מבקרים בבית כנסת מדי פעם במשך השנה.

פסח: 90% משתתפים בדרך כלל בסדר פסח.

חנוכה: 91% מדליקים בדרך כלל נרות חנוכה.

יום כיפור: 80% צמים בדרך כלל ביום כיפור.

זהות דתית: 80% ויותר מרגישים חשיבות רבה לכך שאירועים הקשורים למחזור החיים יהיו בעלי אופי יהודי מסורתי.

77% הצהירו שללא הדת היהודית העם כבר לא היה קיים. (מקור: "מחקר מכון גוטמן", דצמבר 1993).

בהודעה לעיתונות שמסר המכון נאמר בין השאר: "אין יסוד לרטוריקה המקטבת את החברה הישראלית לדתיים וחילוניים. לחברה הישראלית נטייה חזקה למסורת, וככל שהדבר נוגע לשמירת מצוות קיים רצף מה"מקפידים לשמור" מצוות ועד ה"כלל לא שומרים" ולא הפרדה חדה בין מיעוט דתי לרוב חילוני. יהודי ישראל מרגישים מחוייבות רבה לאופייה היהודי של החברה הישראלית, הם מאמינים שיש לכבד את המסורת בחיים הציבוריים".

על סקר זה הגיבה העיתונאית אורית שוחט: "מתברר שגזיזת הפיאות לא הצליחה. היהודים מרגישים שהמסורת היהודית היא הגורם המאחד אותם וגורם לכך שהם חיים דווקא בארץ. מדובר ברוב גדול מאוד המרגיש כך, אי אפשר לדבר על חילוניות ישראלית. דווקא החילוניים בהכרה הם מיעוט קטן." ("הארץ", 28.12.93).

ומה תאמר על סקר עדכני שנערך לאחרונה על ידי  הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (והם לא חשודים כדתיים...):

בסקר האחרון (הסקר החברתי נערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחודשים ינואר  2002- דצמבר 2002, בהזמנת אגף התקציבים במשרד האוצר. במסגרתו רואיינו קרוב ל7,000- איש בני 20 ומעלה בכל רחבי הארץ, המייצגים כ – 4 מיליון איש בגילים אלה) אשר פורסם ב - 2 לספטמבר 2003,  נמצא כי באוכלוסיה המבוגרת בני 20 ומעלה, התפלגות מידת הדתיות לפי הגדרה עצמית היא כדלקמן:

חרדי - 6%

דתי - 10%

מסורתי/דתי - 13%

מסורתי לא דתי - 29%

חילוני/לא דתי- 43%.

במילים אחרות: 57% ומעלה מהאוכלוסייה היהודית המבוגרת, הם שומרי דת ומסורת.

הסקר אינו כולל נוער וילדים, אחרת על פי ממוצעי הילודה בקבוצות הנ''ל נקבל תמונה ברורה הרבה יותר:

חרדי - 11%

דתי - 13%

מסורתי דתי - 15%

מסורתי לא דתי - 28%

חילוני/לא דתי רק - 33%.

במילים אחרות: 67% ומעלה (דהיינו שני שליש) מהאוכלוסייה היהודית הכוללת - שומרי דת ומסורת.

תתפלא שהמגדירים את עצמם כלא דתיים או חילונים הם רק שליש!

לאחר סקירות אלה, האם ניתן לטעון שקומץ דתיים כופה את דעתו ודתו על העם? או שמא קומץ אנשי התקשורת הם הכופים את דעתם על העם? ומשסים את הציבור החילוני כנגד הדתי.

זו הסיבה שאנשי התקשורת מכונים בפי רבים אנשי "תשקורת" - מלשון שקר, הם בעצם יוצרים רושם שקרי לגבי המציאות, ומציגים לציבור הרחב נתונים מסולפים רבים ועובדות שקריות.

נקודה שלישית בעניין הכפייה הדתית:

רוב החוקים הדתיים נחקקו על ידי המחוקק החילוני (רובם על ידי ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון) במטרה להצדיק את שמה של המדינה - ''מדינת ישראל'' כמדינת היהודים.

וכך נכתב במגילת העצמאות לייסודה של מדינת ישראל:

"... אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל - היא מדינת ישראל".

אין כזה דבר מדינה יהודית חילונית , יכולה להיות מדינה חילונית שגרים בה יהודים אבל המדינה לא תהיה יהודית במידה ולא ימצאו באושיותיה ובחוקיה סממנים יהודים והללו הינם או דתיים או לאומיים אופייניים, הגע בעצמך איסור מכירת חזיר האם הוא חוק דתי או לאומי יהודי? הרי אין אכילת החזיר וגידולו מהאיסורים החמורים, יש איסורי אכילה חמורים ממנו כאכילת שרץ דם וחלב ועוד.

אבל חוק החזיר הוא חוק לאומי שכן החזיר התקבל במהלך ההיסטוריה היהודית כסמל לצביעות של האוהבים מבחוץ ורוצחים מבפנים, אלפי שנות אנטישמיות כולל גזרות ת"ח ות"ט אינקויזיציה ושואה מתמצות בסמל הזה וכשם שלא יעלה על הדעת שאדם יתפרנס ממכירת סמלים נאציים כצלב קרס ועוד, כך לא יתכן שיתפרנס מן החזיר.

נקודה רביעית:בעשור האחרון לא נחקק שום חוק דתי חדש (רק תיקון חוק דתי כאשר נפרץ הסטאטוס קוו על ידי בג"ץ

יתירה מזאת, לדברי פרופ' יובל שטייניץ (מרצה בכיר לפילוסופיה): "רוב הסוציולוגים בישראל אומרים כי מבחינת הסטאטוס-קוו בין דתיים לחילוניים, בטווח של 30-20 השנה האחרונות הכיוון הוא הפוך - מדינת ישראל הופכת חילונית יותר ויותר". ("זמן תל אביב", 8.5.98).

להלן כמה דוגמאות שמשוות את המצב היום לעומת המצב מלפני 20-15 שנה:

.1 עסקים בשבת: פעם הכול היה סגור, היום פתוחים מרכזי קניות בקיבוצים, פיצוציות, ומקומות נוספים.

2. בתי קולנוע בערב שבת: פעם הכול היה סגור, היום הרוב פתוח.

3. מסעדות בערב שבת ובשבת: היום הרבה יותר מבעבר. (כנ"ל בתשעה באב!).

4. בשר טרף ובשר חזיר: היום קל בהרבה להשיג מאשר בעבר.

5. חמץ בפסח: פעם נסעו ליפו לקנות פיתות, היום קל להשיג כמעט בכל סופרמרקט.

6. תחבורה ציבורית בשבת: היום ההקפדה על עניין "צאת השבת" היאהרבה יותר חלשה ולא נאכפת כלל.

7. טלוויזיה בשבת: עד 1992 הטלויזיה שידרה בשבת רק משעה-4 אחה"צ, היום היא משדרת במשך כל השבת, כולל פרסומות מסחריות בשבת.

8. יחס להומוסקסואלים: עד 1988 יחסים חד-מיניים היו עבירה פלילית, היוםהמדינה מכירה בזוגות חד-מיניים לצורך הטבות כלכליות, וגופים ציבוריים מממנים מצעדי "גאווה" (מכספי העם!), כאשר הומוסקסואליות היא למעשה עבירה חמורה ומפורשת הנוגדת את הכתוב בתורה! 

9. נישואין שלא על פי ההלכה היהודית (נישואין אזרחיים): היום המדינה מכירה בקלות רבה בנישואין כאלה הנערכים בחו"ל מאשר בעבר.

10. מתירנות כללית בתקשורת ובפרהסיה: התדרדרה מאוד בשנים האחרונות.

11. יחס התקשורת והאליטה לדת: הורע מאוד בשנים האחרונות. אמצעי התקשורת עסוקים בהסתה אנטי-דתית חריפה, ואף נבחרה ועלתה לשלטון מפלגה שכל תכליתה היא שנאת הדת.

12. הרס שירותי הדת: בממשלה הוחלט לפרק את משרד הדתות ולהפחית בצורה דרסטית את שירותי הדת.

להלן קטע ממאמרו החשוב של שמואל שניצר - העורך לשעבר של העיתון "מעריב", וכך הוא כותב:  

"לחילון הגמור יש מחיר. ומי שחותר אליו, צריך להיות מוכן לשלמו... מי שדוגל בחילון גמור, איננו סבור שאפשר לקיים את העם היהודי, גם אם ממירים את אורחותיו הישנים במערכת אמונות מודרנית יותר. הוא פשוט סבור, שאין צורך לקיים את העם היהודי.

לדעתו, מיצו היהודים את תפקידם בעולם, בימים שבהם היו עדה דתית, ועכשיו אין להם עוד מה לעשות בעולם.

הסכנה היחידה הנשקפת כאן היא, שהאדם הדמוקרטי החדש, שהשתחרר מכבלי העבר, ישאל את עצמו: למה עליו לשבת בארץ-ישראל דווקא? אם הדמוקרטיה היא אידיאל, יש דמוקרטיות יותר משוכללות מן הישראלית. ואם הקידמה וזכויות-הפרט הן אמות-המידה היחידות שיש להן עדיין תוקף, איזו סיבה יש לאדם צעיר למסור את נפשו על קיומה של המדינה, שהיא בסך הכל עוד ארץ דמוקרטית אחת, אבל פחות טובה מרובן?

אני חושש, שבסופה של הדרך הזאת, נמצא את עצמנו גלמודים מאד בעולם, המגלה דבקות עקשנית בעברו ובמורשתו התרבותית.

שום עם איננו סבור, שמפני שהוא דוגל בדמוקרטיה, אין לו צורך בזהות לאומית משלו, ואין לו חפץ בנכסי עברו.

כבודה של הדמוקרטיה במקומה מונח. היא פותרת בעיות רבות, בתחום הפוליטי - ללא צל של ספק. אבל אין בפיה תשובה על השאלה מי אנחנו?

ומתוך מה צמחנו? ולאן תוליך אותנו דרכנו המיוחדת?

על אלה נצטרך לתת תשובות יהודיות, בלבטים קשים ובוויכוחים סוערים אם קיומנו וייחודנו יקרים לנו".

בנימה אישית אומר שמאוד כואב לי הניסיון לקרוע מהמדינה והעם את השרידים האחרונים של סממני היהדות שנשארו.

במשך כל הדורות, בנדודים, בסבל וברדיפות ייחלו היהודים לעלות לארץ ישראל, שיתאפשר להם לקיים מצוות ללא הפרעות לקיים בה מצוות ללא הפרעות ולקיים חברה המבוססת על תורת ישראל. בכל הדורות, יהודים היו מוכנים למסור את נפשם על התורה, השבת... העדיפו למות – רק לא לחלל שבת... רק על ידי התורה והמצוות העבירו היהודים את לפיד היהדות מדור לדור ועד לדורנו אנו. ללא שמירת מצוות התורה, עם ישראל כבר מזמן לא היה קיים יותר, ובמיוחד לאור ההתבוללות העצומה של היהודים בעולם.

והנה מקימים פה מדינה אשר משילה מעליה את השרידים האחרונים של מדינה יהודית. זה כואב, עצוב וכפי שאסביר להלן גם פוגע בחוסן הנפשי של העם ובכוח המשיכה של העלייה היהודית מחו''ל, וכן בהזדהות ובתמיכת יהודי העולם. ככל שהמדינה תהיה פחות יהודית באופייה, כך התורמים והתומכים המעוניינים לחזק ולהזדהות עם המדינה כמדינה יהודית, יתרמו ויתמכו פחות. אין ספק שיכוונו את תרומתם ותמיכתם למקומות יהודיים יותר.

כל אדם אוהב להרגיש ייחודי, כי הייחודיות מפתחת בו בטחון וערך עצמי. ככל שהאדם ירגיש את ייחודיותו, כך יהיה יותר נטוע במקומו ולא תלוש ונע ונד לכל רוח מצויה.

עניין זה תקף גם במישור הלאומי, לכל עם יש את הייחודיות שלו את השורשים הלאומיים ההיסטוריים שלו וככל שנתכחש לעבר ולהיסטוריה שלנו, כך הצעירים שלנו ירגישו יותר תלושים ומרוחקים וחסרי זהות ייחודית.

אחר כך מדברים בדאגה על ממדי הירידה של הצעירים מהארץ, אשר  רק גוברים משנה לשנה, הנתונים מספרים על עשרות אלפי מטיילים ישראלים שרבים מהם מעדיפים להישאר בארצות נֵיכר ולא לחזור לארץ, תוכל לראות אותם בכל אירופה, בכל אמריקה, במזרח הרחוק, ביבשת אוסטרליה הרחוקה... ולמה? למה אנחנו ממשיכים להיות עם נודד? הרי בנינו לנו מדינה, אז מה יש לחפש בארצות הניכר?

 

שים לב, אין מדינה בעולם ש-10% מאזרחיה עוזבים אותה בתקופת  החופשות והחגים, האם זה לא אומר לך משהו? מאז קום המדינה ירדו כמיליון ישראלים דהיינו כ- 20% ממספר אזרחי המדינה, האם ידוע לך על מדינה כזו בעולם? אחוז היהודים בכתות המיסטיות בארה"ב ובמזרח הרחוק הוא מעבר לכל פרופורציה מבחינת אחוז היהודים בעולם, אז מה יש לנו לחפש שם?

והתשובה היא, שרבים מהצעירים שלנו מחפשים בעצם זהות. הם לא מרגישים זהות עם מה שיש להם כאן. הם מרגישים תלושים ומחפשים, כיון שבארץ לא טורחים ליידע אותם איזה זכות נפלה בחלקם להיות יהודים, איזו זכות לחיות בארץ הקודש, ארץ שהיא משאת נפשם של רוב תושבי תבל, פרט לישראלים שמחפש את עצמם בארצות הנכר. למה ללכת כל כך רחוק כשהכל נמצא כאן לידינו, רק להושיט יד ולקטוף.

לא לחינם אומר פתגם חכם: "מי שלא יודע להגיד שלי, לא יודע להגיד אני''. מי שלא יודע  מה הוא, מי הוא, מה שייך לו ועד כמה זה חשוב - הוא  לא יודע את הזהות שלו את המהות והייחודיות שלו בתור יהודי.

בחדשות ברדיו ב - 25/7/03  דווחו על אלפיים ישראלים החוזרים לארץ מהמזרח הרחוק מידי שנה, עם מחלות נפש!

מה הפלא? הרי מסתירים מהם את הזהות היהודית, את מה ששייך להם באמת - את המסורת היהודית, לא רוצים אפילו שהם ב''מקרה'' יתקלו בה ברשות הרבים ("כפייה" דתית...) אז מה הפלא שהאחים שלנו מחפשים את עצמם ואת זהותם בארצות זרות ומוזרות?!

אמר שלמה נקדימון – "נדמה לי שעלינו להתבייש ביחס שאנו מעניקים למוצאנו, האם מוצאינו כל כך מזעזע אותנו עד שבמדינת היהודים אנו רוצים להשכיח ממנו כל אות? מה הביא אותנו עד הלום אם לא בזכות אותה דת שרכזה סביבה את העם היהודי ומנעה את הכחדתו הסופית"

 

(ידיעות אחרונות יד אלול תשל''ד)

שמירת המסורת היהודית במידה מסויימת בחיים הציבוריים, היא תזכורת מינימאלית להיותנו יהודים והיא מזכירה ומעוררת את הייחודיות של העם היהודי ומביאה להרגשת זהות יהודית ישראלית.

כותב הרב אלימלך בר שאול ז"ל: צריך לדעת שמדינת ישראל שונה מכל מדינה אחרת בעולם בשני דברים יסודיים:

א) השם "ישראל" שנטלה לעצמה.

ב) אזרחיה הם מיעוט של העם שאליו מתייחסת המדינה. (דהיינו רוב עם ישראל הם בגולה ועדיין לא עלו לארץ).

כאשר נטלה המדינה עצמה את השם "ישראל", קיבלה על עצמה אחריות גדולה וכבדה כלפי התוכן המקורי-היסטורי של המושג ישראל.

ואם מדינת - ישראל רוצה להיות ראויה לשאת את שמה הגדול, ולא לרוקנו מתוכנו המקורי-ההיסטורי או סתם לזייפו, ודאי שהיא חייבת לדאוג ולעשות למען שמירתו וטיפוחו של הצביון הלאומי ההיסטורי של עם ישראל, על ידי קביעת מסכת יחסים ונימוסים ומנהגים בעלי אופי יהודי-ישראלי מקורי, שרישומם יהיה ניכר בעיקר בכל ענפי החיים הציבוריים במדינה.

זאת ועוד: אין לך מדינה כיום שאינה רואה לחובה לה לדאוג ולעשות למען הצביון הלאומי של כלל-אזרחיה, על ידי קביעת מסכת יחסים ונימוסים ומנהגים בעלי אופי מיוחד, שרישומם יהיה ניכר בעיקר בחיים הציבוריים. ואף כאן קובעת דעת הרוב, הנשענת על שיטת המסורת ההיסטורית של עם-המדינה.

ולכן הן לא יתכן להעלות על הדעת שתקום מדינה של יהודים בארץ ההיסטורית שלהם, ותיטול לעצמה את השם ההיסטורי המקודש "ישראל" - ותרשה לעצמה להתכחש לשם ישראל ותוכנו, עד כדי התנערות מכל התוכן הלאומי ההיסטורי של העם. הן זה יהיה הנורא מכל הזיופים שנעשו אי-פעם בעולם.

 

אלו הן נקודות עקרוניות וחשובות שחשוב שכל יהודי ידע ויעביר הלאה למען ילדינו דור העתיד וכך תימנע שנאת אחים ויישמרו השרידים האחרונים במדינת ישראל כמדינה יהודית.

4. תחבורה ציבורית בשבת

שאלה: מדוע התחבורה הציבורית בשבת לא עובדת? האם זו לא כפייה דתית?

תשובה: מומלץ לקרוא את הנקודות החשובות בשאלה הקודמת בעניין כפייה דתית, על מנת שהדברים שנכתבים כאן יובנו ביתר קלות.

 

ובכן , כפי שנכתב בשאלה הקודמת, הוכח על פי הסקרים שהציבור היהודי מעוניין שבחיים הציבוריים בישראל תכובד הדת היהודית, וזה לפחות מבחינה ממלכתית ציבורית.

 

בנוסף לזה, נושא השבת היה אחד מסעיפי הסטאטוס קוו שנחתם עם ראש ממשלת ישראל דאז – דוד בן גוריון.

 

ואם תרצה פירוט מהו הסטאטוס קוו:

להלן מתוך הספר "אישים ומעשים בישראל": ספר היובל, מתוך מאמר "היכן הטטוס קוו?"

 

"בקיץ 1947 הגיעה לארץ-ישראל ועדת החקירה המיוחדת של האו"ם (אונסקו"פ). כעבור מספר חודשים, הוועדה המליצה לחלק את הארץ ולהקים בה מדינה יהודית לצד מדינה ערבית, ואיזור בינלאומי בירושלים וסביבתה.

 

לקראת הופעתם של נציגי ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית בפני הוועדה, נעשה ביישוב היהודי מאמץ עליון לגיבוש עמדה אחידה. במסגרת זו נכללו: השומר הצעיר - שהמשיך לדגול בדו-לאומיות, אחדות העבודה, פועלי ציון - שעמדה על המשך המנדט ופיקוח בין-לאומי, הרוויזיוניסטים - שתבעו את שני עברי הירדן, ונציגי היהדות החרדית.

מתוך רצון להופיע בפני הוועדה בקול אחד, נעשה מאמץ ליצור קשר גם עם אגודת ישראל. אחרי משא-ומתן ארוך הושג הסכם עם מנהיגי אגודת ישראל, שנוסח במכתב שנשלח מהסוכנות היהודית אל אגודת ישראל העולמית. ארבעת סעיפי ההסכם המובאים להלן, יכולים להיחשב כמפתח ל"סטאטוס קוו" בענייני דת שהתגבש במדינת ישראל, אך לא פחות מכך מבטאים נאמנה מציאות שנתהוותה במרוצת שנות המנדט הבריטי.

 

א. שבת - ברור שיום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום שבת, כמובן מתוך מתן רשות לנוצרים ובעלי דת אחרת לשבות ביום החג השבועי שלהם. 

 

ב. כשרות - יש לאחוז בכל האמצעים הדרושים למען הבטיח, שבכל מטבח ממלכתי המכוון ליהודים יהיה מאכל כשר.

ג. אישות - כל חברי ההנהלה מעריכים את רצינות הבעיה וקשייה הגדולים, ומצד כל הגופים שהנהלת הסוכנות מייצגת, ייעשה כל מה שאפשר כדי לספק בנדון זה את הצורך העמוק של שלומי הדת, למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים.

 

ד. חינוך - תובטח אוטונומיה מלאה של כל זרם בחינוך (אגב, משטר זה קיים  בהסתדרות הציונית ובכנסת ישראל גם עכשיו), לא תהיה שום פגיעה מצד השלטון בהכרה הדתית ובמצפון הדתי של שום חלק בישראל. המדינה, כמובן תקבע את המינימום של לימודי חובה, הלשון העברית, היסטוריה, מדעים וכדומה, ותפקח על מילוי מינימום זה, אבל תתן חופש מלא לכל זרם לנהל את החינוך לפי הכרתו, ותתרחק מכל פגיעה במצפון הדתי.

 

ולפי המאמר הנ''ל, שינוי המצב הקיים הוא ממילא פגיעה בסטטוס קוו אשר נחתם, וכן פגיעה בזכותם למנוחה, של כל העובדים הלא חיוניים העובדים בשבתות: הללו המפעילים תחבורה ציבורית, שדות עופה, חנויות וקניונים בשבת וכו'.

 

מה גם שכל העובדים בשבת, גם מפסידים את ההנאה המיוחדת שיש בבילוי משותף בחיק המשפחה: האשה, הילדים. בכל ימות השבוע כולם טרודים בעבודה, לימודים וכו', אך בשבת כל בני המשפחה ביום מנוחה בבית, מצפים ל"ביחד" המיוחל. אל לנו גם לשכוח שרבים מנהגי האוטובוסים הם יהודים שומרי מסורת, והפעלת קווי אוטובוס בשבת עלולה לפגוע בתנאי העסקתם, ואף להביא לכך שנהגי אוטובוס דתיים יופלו לרעה בקבלה לעבודה, ויישארו מובטלים רק בגלל שהם דתיים. ואם נזכיר לעצמנו את הסקר של מכון גוטמן נבין שכל אישה מבין 80% הנשים שמדליקות נר שבת, מעוניינת שבעלה יהיה איתה בשבת, ולא ילך לעבוד בעבודת הפרך שלו כנהג, וכל גבר מבין 67% הגברים שעושים קידוש, מעוניין לשבת אחרי הקידוש בחיק משפחתו, עם אישתו וילדיו, ואינו מעוניין לצאת אחרי זה לעבודה מתישה ומפרכת. תנו לנו יום חופש! הרי לשם כך ה' נתן לנו את מנוחת השבת, ואיך אדם בעל צלם אנוש יכול לרצות לפגוע באותה זכות בסיסית שה' נתן לנו בתורה, הזכות שלנו לשבות, הזכות שלנו לנוח!!!!

 

בנוסף לכך , אשאל אותך,האם זה צודק להכריח אדם דתי לנהוג במכוניתו בשבת?

 

ודאי שלא, כי זו כפיה חילונית. והאם זה צודק לקחת לדתי את מכוניתו ולנסוע בה בשבת? ודאי גם כן שלא, כי איננו גנבים או שודדים.

ובכן, התחבורה הציבורית ממומנת ב - 80% מכספי האזרחים החילונים והדתיים כאחד.

 

אף אחד לא אומר לנו מה לעשות ברכבינו הפרטיים, לא כופים עלינו כלל אם לנסוע ברכב הפרטי, מי שמעוניין יכול לארגן אפילו חברת הסעות פרטיות, אבל כאשר הרכוש הציבורי המשותף יהיה בשימוש בשבת - זה פוגע בשותפים הדתיים הממנים גם הם מכיסם את התחבורה הציבורית, ואין זה צודק ומוסרי.

מי שרוצה לנסוע בשבת יכול לעשות את זה, אף שוטר לא יעניש אותו או ימנע ממנו. יש כאן רק שאלה כספית, על אופן הניצול של התקציבים הציבוריים - האם צריך להשתמש בהם כדי לממן אוטובוסים שייסעו בשבת, או לתת לאנשים שרוצים ליסוע בשבת לממן את עצמם.

כמובן שהסבר זה הוא רק בנוסף לטעמים הכלליים שהעליתי בפניך קודם - בדבר החשיבות של שמירת הצביון היהודי של מדינת ישראל בפרהסיה.

 

 

שאלה זו היא אחת מתוך יותר ממאה שאלות ותשובות ביהדות וקבלה, לצפייה ברשימת השאלות המלאה כנסו לכאן - שאלות רוחניות מיסטיקה קבלה



אודות מחבר המאמר:

 

כמו כן יש לאתר פורום דת גדול שעוזר לכל שואל בנושא יהדות וקבלה.

כמו כן הוא מנהל חנות  ספרי קודש - המציעה דיסקים וחוברות במגוון נושאים ביהדות וקבלה.

מי שרוצה מילון עברי עברי למציאת מילים נרדפות יוכל להכנס ולהוריד תוכנה למילון עברי 



דירוג המאמר: לא דורג עדיין

תגובות למאמר האם באמת יש כפייה דתית? תגובות למאמר האם באמת יש כפייה דתית?

עד כה לא נרשמו כל תגובות למאמר האם באמת יש כפייה דתית?. רוצה להיות הראשון?

הוספת תגובה חדשה


שם מלא:


כתובת דוא"ל:


תוכן התגובה

הקלידו את הקוד שבתמונה

Visual CAPTCHA


מאמרים נוספים בנושא יהדות

קידוש המציאות ע"י ראיה רוחנית
פנינים ופרפראות נבחרים לפרשת השבוע ואתחנן
חוויית השבוע פרשת ואתחנן
כיצד להתמודד עם ההסתרות והמכשולים שבדרכנו
פרשת 'צו' פנימיות הפרשה, הצצה אל העולם הפנימי שלנו
דוד אגמון / פרשת ויקרא תשע"ג
חכמת חיים מאת האדמו"ר יאישהו יוסף פינטו שליט"א
היאך פרשת שבוע - מידע כללי
לחזק את הנפש מאת האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
מוהל – רישיון לחתוך!
מה מעלתה של לימוד פרשת השבוע?
דרכים ללימוד פרשת השבוע
למה אין פשיעה חרדית?
תקשורת ותשקורת
תקציבים- על הסחיטה ועל השחיטה

הנך נמצא כאן: האם באמת יש כפייה דתית?.

פרסם את מאמריך באתר! פרסם את מאמריך באתר!
תהנה מחשיפה מקצועית בחינם ואפשר לאלפי גולשים פוטנציאליים להיחשף לדעותיך.
פרסם מאמר.