הגורמים לחרדה חברתית מכסים תחומים רבים החל ממדע המוח ועד סוציולוגיה. המדע עדיין לא מצא את הגורם הישיר לחרדה חברתית. מחקרים מראים שגנטיקה משחקת תפקיד כגורם לתופעה ביחד עם עוד גורמים סביבתיים.

גורמים תורשתיים

נמצא כי הסיכוי לחרדה חברתית גדול פי שניים או שלושה בקרב אלו שיש להן קרוב משפחה מדרגה ראשונה הסובל גם הוא מחרדה חברתית. ניתן לייחס ממצא זה לתורשה (גנטיקה) או לכך שילדים מסגלים לעצמם פחדים חברתיים והתנהגות נמנעת על ידי למידה מצפייה בהוריהם. מחקרים בתאומים זהים שגודלו במשפחות שונות, הראו שבמידה ותאום אחד פיתח חרדה חברתית, אז התאומים השני היה בסיכון גבוה פי 30 אחוז עד 50 אחוז מהממוצע לפתח גם הוא חרדה חברתית. יחד עם זאת יש להדגיש שתורשה זו אינה ספציפית: נמצא שאם להורה חרדה חברתית או דיכאון אז לילד סיכוי גבוה יותר לפתח הפרעת חרדה או חרדה חברתית. מחקרים הראו שהורים לילדים עם חרדה חברתית נוטים בעצמם להתבודדות חברתית ושביישנות בהורים מאמצים נמצאת בקורלציה לביישנות בילדים מאומצים.במחקר שבדק "עיכוב התנהגותי" בפעוטות - כסימנים ראשונים לאישיות מופנמת, נמצא ש 10-15 אחוז מהפעוטות הם בעלי מזג התנהגותי שכזה. מתוך אלו, חלקם המשיכו להציג את אותה תכונה התנהגותית גם כמתבגרים ונראה שהם נמצאו בסכנה גבוהה יותר לפתח חרדה חברתית.

גורמים חברתיים ואירועי חיים

התנסות חברתית שלילית יכולה להוות טריגר להתפתחות של חרדה חברתית. ייתכן, שזה נכון במיוחד עבור  אנשים בעלי רגישות בין אישית גבוהה. עבור מחצית מאלו המאובחנים עם חרדה חברתית, ניתן למצוא אירוע חברתי טראומטי או משפיל שניתן לקושרו עם הופעת החרדה החברתית או התגברותה.  האירוע הזה בדרך כלל קשור יותר לחרדה חברתית ספציפית - כמו למשל נאום לפני קהל.  חרדה חברתית עלולה להופיע גם כתוצאה מאפקטים ארוכי טווח של חוסר השתלבות חברתית,הצקות, מטרה לבריונות, דחייה והתעלמות. בני נוער ביישנים כמו גם מבוגרים ביישנים מספרים על חוויות חברתיות קשות עם בני גילם ועל הטרדות ואיומים בזמן הילדות. מחקר מסוים מצא יחס הפוך בין פופולריות וחרדה חברתית, ילדים שהוזנחו על ידי בני גילם דיווחו על פחד מביקורת שלילית. ילדים עם חרדה חברתית מקבלים פחות תגובות חיוביות מבני גילם וילדים חרדים עשויים לבודד את עצמם.

השפעות תרבותיות וחברתיות

גורמים תרבותיים שנקשרו לחרדה חברתית כוללים את יחס החברה לביישנות ונמנעות, היכולת לצור חברויות, היכולת למצוא עבודה והשכלה. מחקר מסוים מצא שההשפעה של ההורים על התפתחות חרדה חברתית שונה בתרבויות שונות: בעוד שילדים להורים אמריקאים נמצאים בסיכון לפתח חרדה חברתית במידה שהוריהם מדגישים את חשיבות דעתם של אחרים ומשתמשים באשמה כאסטרטגיה חינוכית. לעומת זאת יחס זה לא נמצא בילדים להורים סינים.  בסין ילדים ביישנים מקובלים יותר מחבריהם, מועמדים למנהיגות ונחשבים לבעלי יכולת בניגוד למקובל במדינות המערב. משתנים דמוגרפים יכולים לשחק תפקיד גם כן: למשל במדינות הים התיכון  נמצא שיעור נמוך יותר של חרדה חברתית מאשר במדינות סקנדינביה כתוצאה הועלתה ההשערה שמזג אוויר חם ולחות גורמים לירידה בנמנעות ומגבירים מגע חברתי.קשיים בפיתוח מיומנויות חברתיות יכולים לגרום לחרדה חברתית על ידי חוסר יכולת או חוסר ביטחון לבוא במגע חברתי וכך לצבור תגובות חיוביות מאחרים. בהקשר זה תוצאות המחקרים מבלבלות. חלק מהמחקרים לא מצאו בעיות משמעותיות בכישורים חברתיים של חרדים חברתית אלך חלק אחר של המחקרים כן. מה שכן בטוח הוא שחרדים חברתית רואים את עצמם כבעלי כישורים חברתיים נמוכים. ייתכן שהצורך המתגבר בכישורים חברתיים מתוחכמים ליצירת חברויות קשרים וקריירות, כמו גם הדגש על אסרטיביות ותחרותיות הביאו לעלייה בשכיחות של חרדה חברתית, לפחות בקרב מעמד הביניים.הדגש ששמה החברה והתקשורת על מה שמוגדר כתכונות אטרקטיביות גם כן יכול לחזק פרפקציוניזם ותחושות נחיתות וחוסר ביטחון. הצורך במקובלות חברתית ומעמד חברתית גם עלול להשפיע על התפתחות חרדה חברתית.

הקונטקסט האבולוציוני

ההסבר האבולוציוני המקובל לחרדה חברתית היא תגובת הילחם או ברח. מחקרים טוענים שסוגים שונים של תגובה התפתחו כדי לנטר ולהגיב לאיומים חברתיים. הדבר משקף את החיוניות והמורכבות של החיים החברתיים האנושיים בזמנים קדומים. דרווין כתב על הבסיס האבולוציוני של ביישנות והפסיכולוגיה האבולוציונית המודרנית גם כן מתייחסת לחרדה חברתית. ההשערה המקובלת היא שבחברה המודרנית מופעלות תגובות חברתיות קדמוניות שאינן מתאימות ותוצאתן עיוותים קוגניטיביים  אליהם מתייחסים המודלים ההתנהגותיים-קוגניטיביים.

השפעות נוירו-כימיות

חלק מהמדענים מעלים את ההשערה שחרדה חברתית קשורה לחוסר איזון של חומר כימי במוח בשם סרוטונין. חברותיות גם קשורה באופן הדוק לנוירוטרנסמיטור דופמין. רצפטור D2 נמצא ברמות נמוכות יחסית במוחם של אנשים הסובלים מחרדה חברתית. היעילות של תרופות המשפיעות על רמות סרוטונין ודופמין גם כן מצביעות על התפקיד של נוירוטרנסמיטורים אלו. מועמדים נוספים הם נוראפינפרין שייתכן שנמצא בפעילות יתר בחרדה חברתית והנוירוטרנסמיטור המעכב: GABA.נמצאה רגישות יתר באיזור האמיגדלה לגירויים שיכולים להתפרש כאיום חברתי במוח באנשים הסובלים מחרדה חברתית. איזור נוסף במוח - Anterior cingulate cortex - הקשור בכאב גופני נמצא פעיל גם בהקשר של "כאב" חברתי

גורמים פסיכולוגים

המחקר מצביע על על תפקידן של אמונות שליליות בסיסיות (למשל - "אני חסר יכולת")  ואמונות מותנות (למשל - "אם יראו אותי - ידחו אותי"). מחשבות אלו מתפתחות על בסיס האישיות וניסיון חיים. מחשבות אלו מופעלות בצורה אוטומטית בזמן שהאדם מרגיש מאוים.קו מחקר אחד התמקד בתפקיד של חששות הקשורות להצגה עצמית. החרדה המתעוררת כתוצאה מחשש נתפשת כפוגעת בתפקוד החברתי והיכולת להתמקד באינטראקציה. כתוצאה מתגברות הבעיות החברתיות והסכמה השלילית מתחזקת. בנוסף תשומת לב מוגברת ודאגה ניתנת לסימפטומים הגופניים של החרדה וכיצד הם נראים לאחרים. מודל אחר מדגיש את ההתפתחות של מודל מנטלי מעוות של העצמי והערכת יתר של הסבירות והתוצאות של הערכה שלילית ושל הסטנדרטים הגבוהים שאחרים יעריכו אותך באמצעותם.  מודלים התנהגותיים-קוגניטיביים כאלו לוקחים בחשבון את התפקיד של זיכרונות המוטים לשלילה של העבר, התהליכים של היזכרות לאחר האירוע, וחרדת הציפייה לפני האירוע. מחקרים גם הצביעו על כך שהימנעויות ושימוש בהתנהגויות בטיחותיות עלולות להקשות על אינטראקציות חברתיות ולהחמיר את החרדה בטווח הארוך.