כותב ועורך: עו”ד אברהם זאדה הרפז.

מהי השפעה בלתי הוגנת אשר יש ותפסול צוואה?

לפי הפסיקה נקבע אי אלה מבחנים על מנת לפסול צוואה בשל הפגם של השפעה בלתי הוגנת.

מהם המבחנים להשפעה בלתי הוגנת אשר יש ויפסלו את תקפה של הצוואה?

בדנ”א 1516/95 רינה מרום נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד נ”ב (2) 813 מונה השופט מצא ארבעה מבחני עזר עיקריים לקביעת קיומה של תלות ממשית ויסודית שמקימה חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת:

1.  מבחן תלות ועצמאות - האם המצווה היה עצמאי הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה השכלית הכרתית כאשר עצמאות שכלית-הכרתית יכולה לחפות על העדר עצמאות פיזית.

2.  מבחן תלות וסיוע – אם המצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת והאם הנהנה העניק את הסיוע לבדו והאם הקשר ביניהם התבסס על אותו סיוע.

3.  מבחן הקשרים עם אחרים – האם היו למצווה קשרים עם אנשים אחרים מלבד עם הנה או שמא היה מנותק ומבודד. היקף הקשרים עם אנשים אחרים משליך על תלות המצווה בנהנה.

4.  מבחן נסיבות עריכת הצוואה – מעורבות ונטילת חלק בעריכת הצוואה עשויים לחזק את הנטייה לקבוע קיומה של השפעה בלתי הוגנת הגם שאין בהם כדי לפסול את הצוואה לפי ס’ 35 לחוק הירושה.

סעיף 30(א) לחוק הירושה, תשכ”ה-1965 (להלן: “החוק”), מורה כדלהלן:

” הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית- בטלה”.

הוראת   הסעיף מוליכה אותנו מן החמור אל הפחות-חמור, מן האונס ועד להשפעה הבלתי הוגנת.

בפסיקה הושם דגש על שאלת תלותו של המצווה בזולת (שהוא בד”כ הנהנה או מבקש הקיום), או כפי שסיכם זאת כב’ הש’ מצא בפרשת רינה מרום במספר מבחנים, שיש בהם, כדי לסייע לביהמ”ש להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת: עצמאות פיזית ושכלית של המצווה, סיוע של הנהנה למצווה, קשרי המצווה עם אחרים בתקופה הרלבנטית לעריכת הצוואה ונסיבות עריכת הצוואה.ו

בפרשה אחרת מנתה כב’ הש’ בייניש מספר גורמים שיכולים להצביע על אותה השפעה:

“על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים. מצבו הפיזי של המצווה, מצבו המנטלי והנפשי, מידת חולשתו וסוג התלות שהוא תלוי בזולת, בדידותו וניתוקו מאנשים אחרים, מערכת הקשרים בינו לבין האדם שהוא נזקק לו וקשריו עם אחרים – כל אלה יש בהם כדי להשפיע על מידת השתעבדות רצונו ואבדן השליטה בו, או על חשש מפני קיומו של מצב כזה”

על מי רובץ נטל ההוכחה להוכחה כי נתקיימה השפעה בלתי הוגנת?

מאז חקיקת חוק הירושה, נטל ההוכחה לעניין השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזאת, בהתאם לכלל הידוע, לפיו- “המוציא מחברו עליו הראיה”.

הנחת המוצא של החוק היא שהצוואה כשרה, ולכן הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל ספק  בעניין זה פועל לטובתו של המבקש את קיום הצוואה. כל עוד אין ראיה מהימנה על מציאותה של ההשפעה הבלתי הוגנת, הזוכה הוא מבקש הקיום ולא מבקש הביטול.

אלא שבפרשת בן נון (ע”א 423/75 בן נון נ’ ריכטר ואח’), נקבע , שכאשר נסיבות המקרה מלמדות כי התקיימה תלות מקיפה ויסודית של המצווה בנהנה, והוראת הצוואה השנויה במחלוקת היא “בעליל” לטובת הנהנה, קמה חזקה שבעובדה, שמעבירה את נטל ההוכחה אל המבקש את קיום הצוואה.

הלכת פרשת רינה מרום קבעה כי אמת המידה לנטל השכנוע שרובץ על המתנגד לצוואה, תיבחן לפי מאזן ההסתברויות:

על מנת להרים את הנטל לצורך הוכחת השפעה בלתי הוגנת, תדרשנה ראיות משמעותיות, לשם הקמת תשתית סבירה למסקנה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, אלא שבשל הקושי בגביית עדויות ישירות אודות נסיבות עריכת הצוואה והטעמים לעשייתה, ראיות נסיבתיות מהן עולה מסקנה מבוססת וממשית להשפעה בלתי הוגנת, עשויות להספיק לצורך הרמת הנטל הרובץ על המתנגד לקיום הצוואה:

“בין השאר, מדובר בראיות נסיבתיות אודות מצבו הגופני או הנפשי של המצווה בתקופה בה נערכה הצוואה, אודות מידת תלותו בזולת, אודות קשריו עם אנשים אחרים, אודות אופי יחסיו עם הנהנה על פי הצוואה, או בקשר למידת המעורבות של הנהנה בעריכת הצוואה “

להלן המבחנים בפרוטרוט:

מבחן העצמאות הפיזית והשכלית:

באמצעות מבחן זה נבדק אם המצווה היה עצמאי הן מבחינה פיזית והן מבחינה שכלית- הכרתית בתקופה בה נערכה הצוואה. למבחן זה חשיבות מכרעת- ככל שהיה המצווה עצמאי יותר באותה תקופה (הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית)- תגבר הנטיה לשלול את קיומה של תלותו של המצווה, ולהיפך.

את השאלה אם המצווה היה עצמאי יש אמנם לבחון לאורך תקופה נתונה, אך לא פחות חשוב הוא לברר את מצבובמועד עריכת הצוואה.

מבחן הסיוע:

במקרה זה יש לבדוק האם הנהנה מהצוואה, הוא זה שסייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ובייחוד אם הוא היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, שאז עלול להיווצר מצב בו המצווה יהיה תלוי באדם המסייע לו תלות מוחלטת.

קשרי המצווה עם אחרים:

היקף ומידת הקשרים שניהל המנוח עם אנשים אחרים, מלבד הנהנים מהצוואה גם הן עלולות להיות אבני בוחן לשאלה האם היה המצווה תלוי בנהנה:

“ככל שיתברר כי, בתקופה הרלוואנטית לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה”.

מבחן נסיבות עריכת הצוואה ומעורבות הנהנה בה:

מבחן זה עוסק בעיקר בדבר מעורבותו של הנהנה  בעריכת הצוואה, כולל במעורבותו בסידורים הקשורים בעריכת הצוואה.

מבחן נוסף: מבחן הגיונה של הצוואה:

אמת מידה הגיונית של הוראות הצוואה יכולות להשליך על אמיתותה של צוואה, אלא שיש לזכור כי יש לבחון זאת על פינקודת מבטו המשוערת של המצווה:

” השאלה אינה אם הצוואה סבירה על-פי הבנתו של השופט, אלא אם היא סבירה על-פי הבנת השופט את הגיונו של המצווה. מן הראיות הבאות לפני בית המשפט, במסגרת הדיון בתוקפה של הצוואה, קרוב שתצטייר בפניו תמונת חייו של המצווה עובר לכתיבת הצוואה, קשריו החברתיים, ערכיו והעדפותיו; ויעלה בידו לבדוק אם הצוואה, מנקודת מבטו המשוערת של המצווה, נראית לכאורה הגיונית “.

-----------------------------------------------

אין באמור לעיל בבחינת יעוץ משפטי ובכל מקרה יש לפנות לעורך דין על מנת לקבל חוות דעת אישית.

 משרד עורך דין זאדה הרפז הינו משרד עורכי דין בירושלים העוסק בקשת התחום האזרחי ובין היתר ב: פשיטת רגל, גירושין, מקרקעין ועוד...