תרגום נוטריוני

תרגום נוטריוני הוא אחד השירותים הניתנים על ידי נוטריון – עורך דין המוסמך לכך מטעם המדינה. לרב, תרגום נוטריוני נדרש כאשר מוסד הנמצא במדינה הדוברת שפה מסוימת דורש לקבל לידיו מסמך שנכתב בשפה אחרת, לרב כיוון שמדינה הדוברת שפה אחרת הוציאה אותו. דוגמאות לכך הן כאשר אדם עובר ממדינה למדינה ורוצה לקבל רישיון לעבוד, לדוגמה, כרופא. כדי לעשות זאת יהיה עליו להתחיל תהליך בכך שהוא מציג ראיות לכך שהוא הוסמך כרופא במדינה אחרת. דוגמה אחרת היא כאשר אדם מנסה להתקבל ללימודים במדינה זרה ועליו להציג גיליון ציונים ממוסד בארץ, למשל תעודת בגרות.

בתהליך תרגום הנוטריוני בין מדינות יש מספר שלבים:

·       אימות תוקפו של המסמך המקורי

·       תרגום המסמך

·       קבלת אישור משפטי לגבי נכונותו של התרגום

·       אימות סמכותו של הנוטריון להעניק אישורים משפטיים בעלי תוקף בינלאומי.

אימות תוקפו של המסמך המקורי ואימות סמכותו של הנוטריון

כאשר מסמך מופק על ידי גוף ציבורי או מדיני ועליו להיות מוצג במדינה אחרת, מרבית המדינות יידרשו כי המדינה שהפיקה את המסמך תעניק אימות לתוקפו של המסמך – כלומר תאשר כי מדובר במסמך חוקי שהמדינה הוציאה ושהוא תקף במדינה שהוציאה אותו.

אישור תוקף נוסף שמדינה יכולה להעניק הוא לנוטריון שאימת את נכונות תרגום הנוטריון של המסמך. במקרה זה, התוקף הניתן הוא ראיה לכך שמדובר בנוטריון שהמדינה הסמיכה שהוא מוכר על ידי כנוטריון שרשאי ומוסמך לתת אישורים משפטיים לגבי נכונות תרגום של מסמכים.

כדי לבצע את האימותים הללו, ישנו הליך ארוך ומורכב הכולל קבלת אישור של משרד החוץ של המדינה שהפיקה את המסמך ואישור שגרירות ישראל במדינה שהפיקה את המסמך על אישור משרד החוץ של אותה המדינה. גם נושא אישור נכונות התרגום הופך סבוך יותר – ישנן מדינות שידרשו שימוש במתרגמים מסוימים בלבד שעברו אישור של השגרירויות שלהן.

מדינות רבות חשו כי מדובר בהליך סבוך מדי וחתמו על האמנת האג בשנת 1961. כאשר יש לאמת תוקף מסמכים בין מדינות החתומות על האמנה זו, התהליך הופך סבוך פחות וכולל קבלת חותמת אפוסטיל על המסמך. חותמת אפוסטיל היא חותמת שמקובלת בין מדינות החתומות על האמנת האג 1961 והיא יכולה להגיע בשתי צורות: חותמת של משרד החוץ הנותנת תוקף למסמך עצמו, וחותמת של בית המשפט שנותנת תוקף לנוטריון שאמון על תרגום התעודה. רב המדינות החתומות על האמנת האג 1961, יסתפקו בחותמת בית המשפט מתוך הבנה כי נוטריון מקומי כבר ביצע אימות תוקף למסמך עצמו.

ניתן לבצע אימות שכזה גם עבור מדינות שאינן חתומות על האמנת האג, אך אז מדובר בהליך סבוך יותר.